מה שנראה ומרגיש כמו דיכאון בקרב נשים עשוי שלא להרגיש כך לגברים, ובגלל זה כל כך הרבה גברים אינם מאובחנים והדיכאון שלהם חומק מתחת לרדאר של הרופאים והמטפלים.
עם זאת, בהתחשב בכך ששיעורי ההתאבדות בקרב גברים גבוהים בהרבה מאשר בקרב נשים, כדאי שנלמד מהו הדיכאון הגברי, על הסימפטומים הייחודיים שלו. להלן 11 דברים שכדאי לדעת על הדיכאון הגברי, מלוקט מתוך מחקרים מדעיים, מאמרים, ספרים והקליניקה שלי.
1. בישראל, הדיכאון נוגע בחייהם של 375 אלף גברים יהודיים ו-600 אלף נשים יהודיות וכן כ-375 אלף גברים ונשים ערבים ישראלים (גיורא קפלן, שרהלי גלזר ואחרים, 2009). 1 מתוך 7 גברים ואחת מתוך 5 נשים ידווחו על תסמיני דיכאון באיזשהו שלב בחייהם. והמספרים נמצאים כל הזמן בעלייה. אם עד לפני 30 שנה דיברו על שיעורים של 5%-10% מכלל האוכלוסייה שיסבלו מדיכאון, מסקר הבריאות הלאומי 2003-2004, שנערך כחלק מיוזמה בינלאומית שהשתתפו בה 24 מדינות, ואשר פורסם בכתב העת מדיסין פסיכיאטריה בגיליון 17 האחרון, עולה כי בישראל, אחד מכל 6 בוגרים (17.6%) יסבול מהפרעה של חרדה או דיכאון בחייו (לוינסון, 2011)*.
בהשוואה בינלאומית, נמצא כי הפרעות של דיכאון וחרדה אי פעם בחיים נמצאו באחד משלושה (!) בוגרים בצרפת, ניו זילנד, קולומביה, אוקראינה וארה"ב. באיטליה, יפאן וספרד השיעורים הם דומים לישראל – אחד משישה. בניגריה ובבייג'ין שבסין השיעורים הם הנמוכים ביותר. מחקרים נוספים מאמתים תמונה זו, וטוענים כי רופאים אף נוטים לפספס – ולא לאבחן הרבה מאלה שמגיעים אליהם עם דיכאון. עוד הם קובעים כי כ-25% מאלה הלוקים בדיכאון, יסבלו מדיכאון חמור (מאז'ורי).
2. הגברים שומרים בבטן ולא מספרים. מפחידים ככל שיהיו, המספרים בסעיף הקודם הם חלקיים בלבד. הנשים, ובעיקר הגברים, המדווחים במחקרים אלה ובאחרים הם אלה המתלוננים על סימפטומים דיכאוניים – עייפות, ייאוש, עצבות, חוסר תיאבון, בדידות ועוד. רבים אחרים, גברים בעיקר, אינם מדברים – ושומרים את הלחץ והכאב בבטן.
המשפחה של רועי (שם בדוי) פנתה אלי כמה חודשים לאחר שגויס לקרבי. רועי, בחור חסון, חתיך ושרמנטי, שהספיק כבר לשבור לא מעט לבבות, מתגלה בשיחה אתו גם כנפש רגישה ועדינה, ולא פחות – כאדם חושב ומעניין.
בתיכון היה רועי תלמיד די טוב, כאשר היה משקיע בלימודים. אבל לרוב הוא השקיע יותר בחוג הקרטה, וכאשר התחלף המאמן רועי עזב. במהלך טירונות החי"ר החל רועי להתפרק. הוא לא ידע להסביר מה קורה לו. הוא רק ידע שהוא חייב לצאת. בסוף הוא נשבר – וערק. כשמשפחתו פנתה אלי הם חששו למצבו של רועי ולעתידו: האם יוכל לחזור לצבא? האם יוכל לחזור לעצמו? ומה בעצם קורה לו?
לא היה קל ליצור קשר טיפולי עם רועי. הוא איחר לפגישות. לכמה מהן לא הגיע כלל. חלק מהפגישות ניהלנו בטלפון. לאחר כחודשיים, כאשר נוצרה לבסוף ברית טיפולית, רועי התקשר אלי לאחר פגישה טעונה במיוחד. "אתה יודע, אני חושב שאני מרגיש קצת בדיכאון", הוא אמר לי. "כן, לפעמים זה באמת מרגיש ככה", אמרתי. "אני שמח שאתה מספר לי את זה. חשוב לי שתדע שאני מבין ויודע כמה קשה להיות במצב הזה. וחשוב לי גם שתדע שיש לכך פתרונות. הם לא מיידיים. יש דרך ארוכה ולא תמיד נעימה לעבור. אבל ביחד נמצא אותה. אתה יכול להיות בטוח שאפשר להרגיש אחרת. שיש לדיכאון פתרון".
3. גברים נמצאים בסכנת התאבדות הגדולה ביותר בשנות ה-20 ושוב בשנות ה-60 וה-70 לחייהם, אומרת הפסיכיאטרית ד"ר סיאראן מולהולאנד. לפי נתוני הוועדה הבין-משרדית של הכנסת למניעת התאבדויות שהוקמה לפני פחות משנה, התאבדות היא סיבת המוות השנייה בקרב מתבגרים והשלישית בקרב מתבגרות. בנוסף, שיעורי ההתאבדות הגבוהים ביותר בישראל הם בקרב "קשישים" בני יותר מ-75.
מחקרים על הפסיכולוגיה של האושר קובעים כי האושר האנושי מתנהג בצורת האות U. אנו מאושרים כשאנו צעירים, ושוב כאשר אנו בגילאי ה-50 ומעלה. בגילאי ה-30-40, כאשר החיים הם בשיא העומס, אנו הכי לא מאושרים. ייתכן שגברים הסובלים מדיכאון דווקא בתקופות שגברים אחרים נהנים – נוטים יותר להתאבד. בנוסף, בתקופת הנעורים והבגרות הצעירה, גברים ונשים נוטים להיות אימפולסיביים יותר.
4. קיימת סטיגמה חברתית לפיה הדיכאון היא מחלה נשית, וגברים החשים רגשות של ייאוש והיעדר תקווה ללא יכולת להתגבר עליהם הם רגשניים ונשיים. בספרו "אני לא רוצה לדבר על זה", כותב הפסיכולוג טרנס היל (1999):
"אנחנו נוטים שלא להכיר בדיכאון אצל גברים משום שהתופעה עצמה נדמית לא גברית. יש בה כתם כפול: סטיגמה של מחלת נפש וסטיגמה של רגשנות נשית. מי שמקורב לגבר מדוכא עומד לעתים קרובות בפני דילמה כואבת: לחשוף את מצבו, מה שעשוי לביישו עוד יותר, או לשתף פעולה עם ההסתרה – מסלול שאין בו כל תקווה".
5. גברים רבים חווים "דיכאון ללא עצב", מה שמקשה על הרופאים לאבחן את הדיכאון. הפסיכיאטרים (למשל: וואלינדר ורוטץ', 2001) קוראים לתופעה זו "הפרעה דיכאונית הנגרמת מבעתה (חרדה)". חלק מן התסמינים של סוג זה של דיכאון כוללים חרדה, אי נוחות גופנית, הפרעות בשינה (אינסומניה), אנרגיה פחותה וביטחון עצמי נמוך.
6. כאשר בדיכאון, גברים צפויים בדרך כלל להרגיש עצבניים, כועסים, ומתוסכלים ולא עצובים או מיואשים כמו נשים מדוכאות. וואלינדר ורוטץ' למשל, הציעו להגדיר את "תסמונת הדיכאון הגברי", המאופיינת לדעתם בסבילות נמוכה למצבי לחץ, נטייה לביטוי בפעולה (Acting Out), קושי בוויסות דחפים ונטייה להתמכרויות.
7. במצבים רבים, הדיכאון של הגבר מאובחן רק לאחר שאשתו סובלת ממצבו ונכנסת בעצמה לדיכאון. מטפלים משפחתיים, פסיכולוגיים קליניים ורופאי משפחה מעידים כי לאחר חודשים רבים של סבל מגיעה אליהם אישה החיה עם בעל הפכפך ונרגן, זועם ונרגן. שהתנתק חברתית, תפקודו בבית ובעבודה נפגעו, החשק המיני שלו נעלם, והוא מכלה את זעמו בה ובילדים, או לחלופין מסתגר ומתבודד. לבסוף האישה עצמה פונה לפסיכיאטר או לפסיכולוג, ואם הוא רגיש מספיק הוא יאמר לה: "תביאי את בעלך לבדיקה".
8. גברים נוטים להתמודד עם הדיכאון שונה מאשר הנשים. במקום לסגת מן העולם, גברים עשויים לפעול בפזיזות או לפתח עניין כפייתי בעבודה או בתחביב חדש. במקום לבכות, גברים יכולים לפנות להתנהגות אלימה. במקום להתייאש, גברים נוטים לפנות להתנהגויות מסוכנות – כמו התמכרויות, הימורים, אלימות או התנהגויות אימפולסיביות אחרות.
9. בשנים האחרונות יש עלייה כלל עולמית בהתאבדות של גברים. אף שנשים מנסות להתאבד פי שלושה או ארבעה יותר מגברים, גברים מצליחים בכך הרבה יותר. כ-80% ממקרי ההתאבדות בארה"ב הם של גברים (קלנן ודיוויס, 2011). בישראל מתאבדים בכל שנה 400–500 בני אדם, ושיעור ההתאבדות בקרב גברים גבוה פי ארבעה מאשר בקרב נשים. בנוסף, ההערכה היא שמספר ניסיונות ההתאבדות גדול בהרבה ממספר ההתאבדויות – כך על פי דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-2010 "התאבדויות בישראל לפי מגזר", שגובש לקראת גיבוש תוכנית לאומית למניעת התאבדויות, שהפיילוט שלה יצא לדרך רק באחרונה.
מרבית הגברים משתמשים באמצעים יעילים יותר: ירייה ותלייה, לעומת הרעלה בקרב נשים. לאנשים הנוטלים תרופות יש סיכון לנסות להרעיל את עצמם מהתרופות. הסיבה לעלייה בשיעור האובדנות בקרב גברים עדיין לא ברורה, אך חלק מגורמי הסיכון להתאבדות הם גם תסמינים של דיכאון: ניתוק חברתי, דימוי וערך עצמי נמוכים, אבטלה, התמכרויות, ותפקידים חברתיים גבריים – מה זה אומר להיות כיום גבר.
10. הגברים כיום מבולבלים. אין דמויות השראה ברורות. מי הוא הגבר-גבר? ביבי הקשוח או אובמה האמפתי? יאיר לפיד המלוקק או אייל גולן השרמנטי? בספרו "ג'ון החסון" אומר הפילוסוף, המשורר וחוקר התרבויות רוברט בליי כי בעשורים האחרונים השתנה המודל הגברי בכל עשור מחדש. מג'יימס דין הקשוח לביל גייטס הסופר-חנון. אז אילו מודלים גבריים צריכים לחקות?
11. לדיכאון יש פתרונות. התרופות האנטי-דיכאוניות כיום השתכללו. יש להן פחות תופעות לוואי, וקל יחסית להסתגל לרובן. לרופאים יש מגוון רחב של תרופות לבחור מתוכן ולהתאים למצב – הסתגרות או חרדה, פחות אנרגיה או מחשבות טורדניות וכדומה. במקביל, מומלץ מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי תומך. גם בתחום זה השתכללו מאוד הגישות, ויש ריבוי של אפשרויות. מטיפול פסיכולוגי מעמיק ועד לטיפול ממוקד תסמינים. לא כולם יסכימו עם זה, ומובן שהדרך רצופה עליות ומורדות וגם תסכולים ומהמורות – אך לדיכאון יש כיום פתרונות ואפשר ל"צאת מזה".
בחרו פסיכולוג ופסיכיאטר שאתם סומכים עליהם. תנו להם להחזיק אתכם את התקווה, ואם צריך – להחזיק את התקווה בשבילכם. ואל תתפשרו על תוצאות חלקיות.
ψ
חבר שלח לי את השיר הזה של משורר וסופר השוליים האמריקאיים, צ'רלס בוקובסקי, ה"גבר גבר", שידע לתאר כל כך בבירור את טעמם של הרגעים הכואבים, חסרי הטעם, של החיים. ולא לוותר
ψ
עיניים פקוחות. מבט מפוכח על פסיכולוגיה 
היי
כתבה מעניינת מאוד וחשובה. הייתי מוסיפה גם שכיום, בניגוד לעבר, ניתן לקבל מרשם לתרופות נגד דיכאון גם אצל רופא המשפחה, דבר אשר עשוי להקטין את החשש מסטיגמה ולהגביר את הזמינות והנגישות של רופא שיכול לתת מרשם.