נימולים, גירודים, לחץ בחזה, חנק וקוצר נשימה – ברוכים הבאים לעולמו הגופני המלחיץ של התקף החרדה

פרננדו בוטרו (2000) A Comfort. החרדה אוחזת בגופנו. "בסך הכל פסיכוסומטי" – זו תפישה שגויה. לחרדה יש מרכיבים פיזיולוגיים המחייבים טיפול תצלום: the-athenaeum.org

ג', בן 40, בריא בדרך כלל, יצר קשר בהול עם הרופא שלו. לפני יומיים הוא קיבל מכה חזקה בראש ובגב בתאונת דרכים קטנה, ומאז החל להרגיש נימולים מוזרים בפניו, הנעים מצד לצד, באזור הלחי והעין, ולפעמים הוא מאבד כל תחושה בלחי. ביומיים האחרונים הוא גם בילה את רוב שעות הערות (אך לאו דווקא עירנות) שלו מול האינטרנט, בחיפוש אחר הסיבות לתסמין המוזר. בפורום הניורולוגי הבטיחו לו שזה לא סימן לאירוע מוחי חס וחלילה, ואין שום דבר ניורולוגי שמתנהג כך. אבל ג' בשלו, פתאום יש לו גם עיקצוצים בקצה האף, ובחלל הסינוסים, וגם בחילות ותחושת עייפות וחוסר מיקוד. הוא בדק את התופעות הללו לפני שנה – אז היו לו גירודים בידיים ונימולים בכל הגוף ואולי גם איזה כתם קטנצ'יק על העור – והניורולוג שלח אותו להדמיית CT "רק לשלול", והכל יצא תקין. אז אולי צריך לבדוק שוב? ומה זה יכול להיות?

נ', בת 27, היתה בישיבה צוות מלחיצה בעבודה כשלפתע היא חשה לחץ עצום בחזה. בהתחלה היא התעלמה מזה, חשה נבוכה לספר לסובבים אותה מה עובר עליה. היא ניסתה לקום כדי לצאת ולנשום אוויר, אבל חשה סחרחורת ודפיקות לב. אז היא עשתה את עצמה כאילו היא נחה – כדי שאף אחד לא ישים לב – וניסתה לקחת נשימה עמוקה. לזוועתה היא לא הצליחה להכניס אוויר לריאות. הלחץ בחזה רק התגבר, וככל שהיא ניסתה להכניס אוויר, כך תחושת המחנק התגברה. מחשבות החלו להתרוצץ בראשה. היא ניסתה להרגיע את עצמה, אך לשווא. נדמה לה שבראשה טסו מחשבות כמו: "איזה פאדיחה, יחשבו שאני חלשה ולא מתפקדת. שאני נלחצת בקלות. לא עומדת במטלות שלי. בטח יפטרו אותי". אבל בינתיים היא היתה עסוקה באוויר שלא נכנס, והיא נחנקה יותר ויותר. היא הפסיקה להרגיש את הרגליים והכאב בחזה דפק ודפק. הדבר האחרון שהיא זוכרת זה שהיא אומרת לעצמה "זהו, אני מאבדת את זה". הדבר הבא שהיא זוכרת זה שאנשים בחדר קפצו עליה לראות אם היא בסדר.

רבים מכם מכירים את הסיפורים האלה. אלה הם הסימפטומים הגופניים של החרדה, התקפי החרדה והפאניקה ומצבי הלחץ (סטרס, דחק). חשבתם למה כל כך הרבה מכם מכירים זאת? התשובה פשוטה. שיעורים גדולים מהאוכלוסייה, שהולכים וגדלים כל הזמן, סובלים מחרדה, פוביה, התקפי פאניקה ושאר מחלות הבעתה והלחץ. מחקר חדש שפירסם איגוד הפסיכיאטריה והנוירולוגיה האירופי בספטמבר 2011, קובע כי 14% מהאוכלוסייה (1 מתוך 7 אנשים) סובלים מחרדה, והיא נחשבת לאחת המחלות השכיחות ביותר בעולם. ואלה המיעוט שבאו לרופא עם החרדות שלהם. למעשה, על רוב החרדות לא מדווחים לאף אחד. אנשים מתמודדים אתן בבית, מנסים להבין מה קורה להם, מנסים להשקיט את המחשבות הטסות, את תחושת חוסר האונים והתסמינים הגופניים המפחידים. לא מזמן שוחחתי על כך עם רופא משפחה שאמר לי שלדעתו, יותר מ-90% מהאוכלוסייה יסבלו לפחות פעם אחת בחייהם מהתקף חרדה או סימפטום חרדתי כלשהו.

זה גם מסביר את הטור המורחב של רענן שקד בסוף שבוע שעבר במוסף 7 ימים של "ידיעות אחרונות" שהוקדש כולו לפחדים, חרדות ופוביות. שקד סיפר שם בגאווה לא מוסתרת על שלל החרדות שלו ("התפללתי מדי יום מסידור התפילות של האדם החרד: ספר הרופאים של קופ"ח מכבי. ביקרתי על בסיס קבוע בבית הכנסת – מיון איכילוב. שמרתי מצוות במחסן – למקרה מלחמה"), וראיין את המחברים של ספר הדרכה חדש לסובלים מחרדה "להפחיד את הפחד" – הפסיכולוגית הקלינית עפרה מירון ליכטר והפסיכיאטר ד"ר ניר עישר, שאמרו: "אם אתה היפוכונדר וכל מה שעשית זה בדיקות כדי להירגע, לא טיפלת בחרדה. לא ישבת עם החרדה שלך במשך רבע שעה והקשבת לפעימות לבך ולתסריטים הגרועים ביותר שרצים לך במוח".

למה הכוונה? הבעיה מתחילה בכך שאנו מחפשים סיבות רפואיות למיחושים ולפחדים שלנו – איזו מחלה יש לנו? וכאשר אומרים לנו הרופאים שזו "רק" חרדה, אנו חושבים לעצמנו "אה, זה בסך הכל פסיכוסומטי". אולי הלחץ עושה את שלו ואנחנו זקוקים למנוחה. לא שזה מקל על התפקוד, אבל זה מפיג את הפחד מניוון שרירים, מגידול סרטני מאיים או ממלנומה בלתי הפיכה למשך עשר דקות – עד שאתם רצים שוב לבדוק במחשב אולי קרה איזה אסון שלא שמעתם עליו.

אך אין להקל ראש במרכיבים הפיסיים של החרדה. ברור שזו הקלה מאוד גדולה שגיליתם שהתקף הלב הוא "רק" התקף חרדה, או שהטרשת נפוצה, השבץ או הסרטן נהפכו לחרדה כללית. אך לסכם זאת ב"זה הכל פסיכוסומטי" זו תפישה שגויה. המרכיבים הפיזיו-ביולוגיים של החרדה מחייבים טיפול מהיר ויעיל – אחרת החרדה והפאניקה יתפשטו כמו שריפה בשדה קוצים וייכלו תפקודים חיוניים במוח, במערכת העצבים ובמערכת ההורמונלית שבגופכם. שלא לדבר על היכולת שלכם לישון, ליהנות ולתפקד ביומיום כרגיל כבני זוג, הורים או במקום העבודה.

הפיזיולוגיה של החרדה, הלחץ, הפאניקה והאובססיה

המערכת ה"חייתית" – הלימבית – במוח האנושי. קשורה בגירויים הישרדותיים כמו פחד, תגמול, רעב, צמא, עוררות, מיניות, רגש וזיכרון גופני

נתחיל בשאלה: מה ההבדל בין האדם לבעלי החיים? גם לנו וגם למרבית בעלי החיים יש מרכזים במוח האחראים על יצר ההישרדות. בכך אנו פועלים בדיוק כמו חיות – כאשר אנו חשופים לסכנה, המערכות הללו במוח נכנסות לפעולה ומגיבות באופן אינסטינקטיבי. התגובות שהן יוצרות הן בריחה, לחימה או קיפאון – ובכולן יש מצב של עוררות רבה שמטרתה היא אחת – הישרדות: שמירה על החיים. אז מה ההבדל? לבני האדם יש אזור נוסף במוח, הקורטקס (קליפת המוח), שהוא החלק הגדול של המוח והוא מפותח באופן משמעותי לעומת בעלי חיים אחרים. אזור זה משמש את האדם לפעולות מרוכבות יותר, כמו ניהול השפה, המחשבה והזיכרון או קליטה ועיבוד של מידע חושי ותרגומו ליכולות מוטוריות מורכבות. בקורטקס האנושי נמצאות גם התפישה והמודעות.

מה קורה בזמן של לחץ או סכנה? ראשית נכנס לפעולה האזור ה"חייתי" במוח, כלומר המערכת הלימבית, המערכת האחראית על ויסות התנהגויות ההישרדות, ביטוי של רגשות ופענוח זכרונות המאוחסנים עם תחושה פיזית. שני אזורים משמעותיים במערכת הלימבית הפועלים בזמן של סטרס הם האמיגדלה וציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-בלוטת האדרנל (ציר ה-HPA). לא אכנס לפרטים, אבל בקווים כלליים ניתן לומר שכאשר אנו מזהים סכנה, מרכזים אלה במוח ובמערכת ההורמונלית (אנדוקרינית) מתחילים לפעול ולהפריש לדם הורמונים כמו אדרנלין (הקרוי גם אפינפרין), ACTH, אוקסיטוצין (המופרש גם בעת הלידה ובזמן האורגזמה) ונוראדרנלין, וכן משככי כאבים מסוג אופיאדיים. מטרת כל הורמוני החרדה הללו היא ליצור עוררות ולהכין את הגוף להתמודדות עם הסכנה. מנגד, הורמונים כמו קורטיזול מעכבים ומדכאים דווקא את תגובת המצוקה – ובכך משדרים לגוף שהסכנה חלפה ואפשר לחזור לתפקוד תקין. בעצם יש לנו כאן מערכת פזיולוגית הפועלת לאזן את עצמה: בזמן לחץ היא מעוררת את הגוף, בזמן רגיעה היא מרגיעה אותו.

הבעיה מתחילה כאשר מצבי לחץ וסטרס ממושכים (או מה שנדמה לנו כמצבים כאלה) גורמים לפגיעה באיזון העדין של המערכת – וכך לפגיעה באיברים שעל ציר ה-HPA, למשל לניוון של תאים בהיפותלמוס. עקב כך יש ירידה בכמות הקורטיזול המופרש לדם ועלייה של רמת הורמוני החרדה בגוף – מה שמביא ל"הצפה של אדרנלין" בגוף (בנוסף לגירוי יתר של מערכת העצבים הסימפטטית) ומתבטא בתופעות הגופניות של החרדה. למשל – הגברת קצב פעילות הלב, הרחבת אישונים, דפיקות לב, קוצר נשימה, רעידות, נימולים, אי שקט וחוסר מנוחה, תחושת בהלה, כאבי שרירים, זמזומים באוזניים ועוד. בנוסף, יש השפעה של אדרנלין על הזיכרון האמוציונלי  ("הזיכרון הטראומטי") – והמאורע יתקבע בצורה חיה וחזקה.

הקורפוס המחקרי הקושר בין אירועי טראומה ולחץ לבין תפקודים של המערכת הלימבית ואבריה הוא רחב וגדל כל הזמן. רק לצורך הדוגמה, מחקר של וויי, סימן ואחרים מאוניברסיטת ייל שפורסם בחודש האחרון, מקשר בין חלבון הנמצא בהיפוקמפוס (LBP) לבין חשיפה ללחץ מתמשך אצל עכברים. הם מצאו כי כאשר לעכברים יש הצפה של החלבון בהיפוקמפוס, הם הציגו הפרעות התנהגותיות הדומות לאלו שנראו בקרב בעלי חיים החשופים ללחץ בתחילת חייהם.  [Neuropsychopharmacology (201237567580].

תופעה נוספת הממחישה את הקשר בין הגוף לנפש, ובין הפזיולוגיה לפסיכולוגיה הן האובססיות. מה שאנשים ופסיכיאטרים קוראים הפרעה אובססיבית קומפולסיבית – OCD. אובססיות הן מחשבות טורדניות, קומפולסיות הן התנהגויות שלא יכולים להימנע מהן. הקומפולסיות לרוב מגיעות בארבע צורות מרכזיות: ספירה, בדיקה, ניקיון והימנעות. לפעמים לאנשים יש רק מחשבות טורדניות. לפעמים רק טקסים. לפעמים המחשבות הן הטקסים. מה שמשותף לכולם הוא שזו הפרעה בלתי נסבלת למי שחי אותה, ובלתי נסבלת למי שחי לצד זה שחי אותה.

מה שהציבור פחות מכיר זה את החלק הפזיולוגי של ההפרעה. יש סיפור שמלמדים פסיכיאטרים (אף פעם לא בדקתי אותו), על בחור שסבל מ-OCD חמור שהפריע לו לכל מהלך חייו. הוא החליט להתאבד וירה בעצמו בראש. הכדור פגע באונה הפרונטלית במוחו, הוא שרד – וההפרעה נעלמה. סיפורים מעין אלה הם בבחינת סיפורי מסדרון ידועים במחלקות לפגיעות ראש בבתי החולים השיקומיים. הרציונל העומד מאחוריהם הוא שאזורים אלה במוח – הגרעינים הבזלים הקדמיים והקורטקס הפרה-פרונטלי – מקושרים ל-OCD. יודעים להסביר זאת כיום בכך שאזורים אלה אחראים על חשיבה רפיטטיבית, כלומר חוזרת. נמצא שפגיעות מוח באזורים אלה יכולות ליצור מחשבות אובססיביות ואף טקסים כפייתיים. המומחה העולמי לטראומה מאוניברסיטת הרווארד, באזל וון דר-קולק, מציין במאמרו "הגוף זוכר" כי גם ההיפוקמפוס לוקח חלק פעיל בדיכוי של התנהגות חקרנית ובחשיבה אובססיבית. אנו רואים, איפה, שגם האזורים הפרונטליים וגם המערכת הלימבית לוקחים חלק בהפרעה זו. (1994: 316)

מכיוון שאתם חרדתיים, אובססיביים וכפייתיים, אסיים חלק זה בסקירה בציון מרבית התופעות הפיזיות והנפשיות שיכולות לנבוע מחרדה. תופעות אלה לקוחות ממדד המילטון לחרדה (HAM-A) ומהניסיון הקליני שלי:

חוסר מנוחה, רעד, רעידות, אי שקט, תנועות קצביות ברגליים, סיוטים, קושי להירדם, אינסומניה, נדודי שינה, בעיות ריכוז, קשיי זיכרון, קושי ליהנות, חוסר עניין בדברים, דאגה, בהלה, פחד, עיסוק אובססיבי במוות, פחד להשתגע, ראיית שחורות, רכבת מחשבות, מחשבות מטרידות, מחשבות קטטוניות, בוכה בקלות, נימולים, עקצוצים, גירודים, כאבי שרירים, חריקת שיניים, זמזומים באוזניים, טשטוש ראייה, דופק מואץ, דפיקות לב, כאבים בחזה, תחושת של הולך להתעלף או עלפון, לחץ בחזה, קוצר נשימה, קושי לנשום, השתנקות, חנק, קושי לבלוע, בחילות, הקאות, עצירות, איבוד משקל, נפיחות בבטן, דחיפות במתן שתן, כאבי וסת, אימפוטנציה, חוסר חשק, יובש בפה, הסמקה, חיוורון, הזעה.

וון דר-קולק, הנחשב לסמכות עולמית בחקר הזיכרון הטראומטי, מצטט את אברהם קארדינר (1941) שטבע לדבריו את המושג תסמונת פוסט טראומטית לקהל האמריקאי בסיום מלחמת העולם השנייה. קארדינר קבע כי:

הגרעין של הנוירוזה היא פיזיו-ניורוזה (כלומר פזיולוגית). זה קיים בשדה הקרב וכן במהלך כל תהליך הארגון (של האורגניזם והנפש): היא מאריכה ימים לאחר כל התארגנות ביניים, ונמשכת גם ברמה הכרונית. התסמונת הטראומטית נוכחת תמיד ואינה משתנה.

אז מה עושים? המחברים של הספר "להפחיד את הפחד" אמרו לרענן שקד "להתבונן בחרדה". בקריאה מעמיקה של דבריהם בכתבה (אני מודה שאת הספר עדיין לא קראתי), אני מבין שהם מתכוונים להתבוננות במובן החושי-חווייתי של התחושות שהחרדה יוצרת בגוף ("להקשיב לפעימות לבך"). גם פרופ' מולי להד ומיקי דורון, שיצרו את השיטה שנקראת See Far CBT, לטיפול במצבי טראומה וחרדה, מדברים על שימוש בטכניקות של אחזור ושינוי של הזיכרון הטראומטי כדי להתגבר על החרדה והסימפטומים הפוסט-טראומטיים.

המרכז של להד, משאבים, נותן מענה לנפגעי טראומה וחרדה באזורי עימות בארץ ובעולם ונחשב לסמכות עולמית בתחום. לדידי, מה שמשותף לגישות שמצליחות ל"דבר" את שפת הטראומה הוא שהן פוגשות את החרדה במישור הפיזיולוגי והגופני שלה. ההתבוננות נעשית באמצעות החושים – מה שלהד ודורון קוראים "עיגון בגוף", והפילוסוף והפסיכואנליטיקאי האמריקאי יוג'ין גנדלר קרא כבר בשנות ה-80' "Felt Sense" – מה שיודעים באמצעות הגוף – ופיתח את שיטת ההתמקדות (Focusing) כדי להעלות מידע זה למודעות. אני קורא לזה – לדבר עם החרדה בפזיולוגית.

בפוסט הבא: מה עושים ואיך מטפלים? על הטיפול הפסיכו-ביולוגי של החרדה
פוסטים שכתבתי על חלקו של הגוף בבריאות הנפש ובטיפול הנפשי והפסיכולוגי – קראו כאן

71 comments on “נימולים, גירודים, לחץ בחזה, חנק וקוצר נשימה – ברוכים הבאים לעולמו הגופני המלחיץ של התקף החרדה

        • שלום, אני בת 18 וקורה מצב שאני מתעוררת בבוקר ויש לי רצון להקיא , שמשהו תקוע לי בגרון ונוצר לי רפלקס הקאה.
          אני לא יכולה לאכול או בקושי לדבר בבוקר, זה בא והולך אבל הפעם אני לא מצליחה לשלוט בזה.
          מה אני יכולה לעשות בשביל להיפטר מהרפלקס הקאה ולא להילחץ? אני גם בנאדם שאוהב להופיע והפחד מהרפלקס .הקאה והלחץ עוצר אותי מלהופיע. אני לא מצליחה לעצור את המחשבות על זה וזה עוד יותר מחמיר את מצב
          אשמח אם תעייץ לי מה אפשר לעשות

          • הי
            זו תופעה מעניינת וממש לא נעימה ומפחידה.
            יש כמה מחשבות על כך אבל הן מאד מאד תלויות מקרה ואדם.
            מעניין שאת מקשרת את רפלקס ההקאה להופעה מול קהל. מעניין גם שהרפלקס מתעורר בבוקר, כאשר את מתעוררת מהשינה.
            ברמה התסמינית מדובר על תסמין של חרדה. ברמה פסיכואנליטית נראה שהדבר קשור לחרדה מאובדן שליטה, פחד שמשהו מבפנים יברח החוצה (אולי שיראו משהו שאת מסתירה?), ייתכן שלמיניות.
            כך שההמלצה שלי היא לפנות לטיפול פסיכולוגי המשלב התערבות קוגניטיבית התנהגותית לטיפול בחרדה עם טיפול דינמי בתכנים העמוקים יותר, כמו בושה, רצון לחשיפה מול פחד מכך.
            בהצלחה

  1. אני אמא ל 4 ילדים בת 34 שבשבוע אחרון חווה את רוב התסמינים שאת מתארת שותה כדורים בהמלצת פסיכיאטר זה 4 ימים התופעות "התכווצו" אך עדיין קיימות הבעיה הגדולה מכולם היא הפחד להירדם בלילה אני חוששת מאוד שזה לא יעבור אני אדם מאוד שמח מטבעי וחשבתי שגם חזקה הלוואי ויכולת להמליץ לי מה עוד אני יכולה לעשות

    • הי תהילה,

      אני שמח שהתסמינים התמעטו בעקבות נטילת התרופות. ואולם אני מניח שאם זה המצב, את נוטלת תרופות נוגדות חרדה, שהיתרון שלהן שהן משפיעות מהר – אך החיסרון הוא שהגוף מפתח עמידות (כלומר לאורך זמן צריך ליטול יותר כדי לקבל את אותו אפקט) והן גם ממכרות. אני מניח שהפסיכיאטר הסביר לך את זה.

      עקב כך, הטיפול המומלץ הוא שילוב של תרופות וטיפול פסיכולוגי, לרוב התנהגותי קוגניטיבי.

      החשש הגדול שלך "שזה לא יעבור" הוא מאוד אופייני, והוא בעצם הפחד מהחרדה. אצל כל אדם הוא משתנה. יש אנשים שמפחדים להשתגע, אחרים ממחלות חשוכות מרפא, אחרים ממוות, אחרים מבושה וכו'.

      כפי שכתבתי בסקירה הזו, ובמקומות אחרים (הקלידי "חרדה" בחיפוש למטה משמאל) יש הרבה מה לעשות. לימוד של טכניקות לניטור, ויסות והרגעה של החרדה. התמודדות עם הפחד. שינוי של המחשבות. ועוד.

      לפעמים אפשר לעשות זאת לבד. יש ספרים לא מעטים שמלמדים זאת. אני ממליץ על הספרים של עדנה פואה ומיקי דורון "חשיפה ממושכת", או הספר החדש של ניר עישר ועופרה מירון ליכטר "להפחיד את הפחד". הם כתובים ברור, והם יעילים.

      ואולם, קשה לעשות זאת לבד. מניסיוני עם מטופלים רבים, טיפול יעיל יכול לעשות שינוי משמעותי בתוך חודש עד שלושה חודשים. שווה את המאמץ וההשקעה הכספית כדי לחזור לחיים.

      בנוסף, חשוב מאוד לעשות ספורט: הליכות, יוגה, ריצה – כל דבר שעוזר לכם לשמור על קשר עם הגוף.

      בהצלחה

    • גם אני אתך כבר שבועיים מתרוצצת. אצל רופאים ולבסוף התחלתי לקחת כדורים מקווה שזה יעבור

  2. I am really enjoying the theme/design of your blog.
    Do you ever run into any browser compatibility problems?
    A few of my blog audience have complained about my site
    not working correctly in Explorer but looks great in Chrome.
    Do you have any solutions to help fix this
    issue?

    • hi karol

      thanks

      it does have some compatibility problems in explorer. most of them can be fixed by clicking "view" menu and then "coding" and prompting language options there.
      also trying to change to left-right form
      my explorer options are in hebrew, so i hope i translated the terms right into english

      goodluck

  3. להפחיד את הפחד!!!!! הספר שהציל שהוציא אותי מהחרדות! מומלץץץץץץץץץץץץץ!!!
    עובד עובד עובד, אמיתי לגמרי …תתמודדו עם כל החרדות תחוו אותם תנו להם להתגבר עוד ועוד ועוד ועוד תחשבו על זה עוד ועוד עד שתרגישו מחנק או כל התקף גופני שאתם חשים, ותראו שעם הזמן זה מתחיל לשעמם אתכם, גאוניייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!! מדריך לחיים!

  4. אני כבר למעלה מחצי שנה בחרדות נוראיותתתתתתתתתתתתתתתתת ללא יום וללא לילה עם המון בכי ופחד גדול שנידבקתי באיידס
    אין לי את האומץ לעשות את הבדיקה,
    אני חיי מת!!!
    עזרו לי אני מתחנן
    אני בחור יתום שחיי לבד בלי משפחה ובלי אף אחד
    בחור יפה תואר חכם מלא אינרגיות שנפל ביום אחד

    • אני מצטער לשמוע, חרדות הן סבל.
      בדיקת איידס זה ממש לא הדבר הראשון שאתה צריך לעשות, עם זאת. אלא לטפל בחרדה ולחזור לחשוב בבהירות.
      יש לכך פתרונות היום.
      ראשית פנה לרופא משפחה בקופת חולים. הוא יעשה קצת סדר וירגיע אותך. הוא גם יכול לרשום לך תרופות שירגיעו אותך.
      יש גם מרפאות לבריאות הנפש בכל עיר גדולה המציעות טיפולים פסיכולגים ופסיכיאטריים בחינם. גם הקופות מציעות טיפולים בהנחה משמעותית. חפש בגוגל.
      בנוסף, פסיכולוגים רבים – ואני ביניהם – המתמחים בחרדה מציעים טיפולים בהנחה לאלה שזקוקים לה.
      אל תהסס, יש פתרון. חרדה הולכת ומחמירה ללא טיפול.
      בהצלחה

  5. שלום,
    תודה על הכתבה . אני בחורה בת 26 , מלאה בשמחת חיים !
    לפני שנתיים ,בתאריך 28.2.13 ,קבלתי התקף חרדה ,רחוק מהבית, היתי בנופש בטבריה ,היתה לי ממש תחושת מחנק ולא יכולתי לנשום, לא הפסקתי לזוז ,לא היתה לי , בכיתי , הקאתי ולא יכולתי לאכול שום דבר ,
    הלכתי פעם ראשונה בחיי לבית חולים וכמובן מאז ועד היום שללו בעיה גופנית והובחנה ה-חרדה .
    מאז ועד היום אני מטופלת בכדורים , בהתחלה רסיטל ואלפרוקס לSOS , ואז ציפרלקס ואלפרוקס לSOS.
    בחצי שנה האחרונה הפסקתי פתאום ליטול כדורים וכעת אני נוטלת כדורSOS קסאנקס מזה כחודש .
    התופעה שנשארה אצלי מאז ועד היום היא קשיי נשימה ,יש לי תמיד תחושת מחנק , אני לא מצליחה לנשום ! אני לא רוצה ליפול לדיכאון ואני בכלל לא סבלנית אבל משחקת אותה סבלנית עוד ועוד ועוד . מתי תבוא הנשימה הרגילה , הרוגע הנפשי למה אני ככה ?!

    • הי
      התיאור שלך הוא תיאור מושלם של הפרעת חרדה המטופלת באופן חלקי.
      בתפישה הדינמית, לחרדה יש תפקיד חשוב של להסתיר מאתנו דברים שאנו תופשים כמסוכנים לנו. במקרה שלך, הטיפול התרופתי הפחית את הסימפטומים של הפאניקה ואיפשר לך להמשיך בחייך, לחייך ולשמוח. אך האמונות, המחשבות והחוויות שבסיס החרדות אשר גורמות לך האופן אוטומטי שלא לנשום – איתן לא התמודדת עדיין.
      כל עוד תחושות אלה לא פוגמות בתפקוד שלך או באיכות חייך, את בהחלט יכולה להמשיך כרגיל ולהחליט שאת לא הולכת לטיפול של שיחות. ואולם הדרך היחידה שאני מכיר, וכך גם קובע המחקר, להיפטר אחת ולתמיד משורשי האי נוחות היא לבוא לטיפול פסיכולוגי (בשילוב או לא בשילוב תרופתי) ולהבין את המחשבות והרגשות שמנהלים אותנו מבפנים ויוצרים את הסימפטומים.
      למשל, קשיי נשימה ותחושת חנק, בעיקר כאשר רחוקים מהבית, יכולים להיות קשורים לפחד לבקש דברים ולדבר, אך באותה מידה יכולים להיות קשורים לדאגנות יתר, ליכולת לשים גבולות, לתעוזה ועוד ועוד.
      בשורה התחתונה: אם הדבר ממש מציק לך את צריכה לפנות לטיפול בשיחות עם מטפל שמומחה בטיפול בחרדות.
      בהצלחה
      אייל

  6. הי! מזה כשבועיים אני מרגישה תחושת נימול בלשון ובשרירים שמתחת לה,, הכל התחיל לפני כשנתיים,כשנלחצתי כשאיני מוצאת עבודה והתעוררתי באמצע הלילה עם חצי גוף רדום , הרגל והיד היו מנומלים וגם נתפסה לי הלשון ,אפילו לא הצלחתי לדבר למספר שניות..באותו הלילה אחות קופ"ח הפנת אותי למיון ואמבולנס פינה אותי, עשו לי את כל הבדיקות בבית חולים כולל סיטי לראש וברוך ה', הכל בסדר! לאחר כשנתייםזה קרה לי שוב(לפני כחודש וחצי,,גם כעת מחפשת עבודה )והפרמדיק שהגיע היה נחרץ שזה חרדה וכי המדדים פזיולוגים תקינים. החלטתי לעבוד על מחשות חיוביות ולהרפות מחיפוש עבודה, תודה לאל זה עזר וחזרתי לשיגרה,, לפני כשבועיים התבשרנו כי חברה קרובה !לצערנו חלתה במחלה והיא בסכנת חיים
    מאז אני שוב חוה נימול בלשון וקשה לי להרדם,, אני לוקחת כדור טיביעי המכיל פיסיפלורה וויטמין b ,אני מאוד מודעת לעצמי ולמדתי פסיכולוגיה כתואר ראשון, אני אמא ל4 ילדים שיהיו בראים, ומרגישה שאני חייבת עזרה בלהוציא את המחשבות השלליות שעוברות לי בראש,, וכמובן אנני מבינה מדוע ההנימול בלשון הולך ובא גם כאשר אנני חושבת על הדברים השלילים? האם להמשיך ולבדוק את עצמי אצל רופא?אשמח אם תוכל לתת לי כמה עצות..

    • את מתארת מצב קלאסי של הפרעות חרדה.
      הטיפול המומלץ, כפי שכתבתי בהרחבה במאמר, הוא שילוב של טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי, בשילוב עם מרכיבים אנליטיים, ונטילת תרופות נוגדות חרדה ו/או דיכאון.
      קראי בבקשה את המאמרים שלי להרבה מידע בנושא.
      הבנה מסדרת דברים, חרדה מבלגנת אותם. לכן סדר, כלומר ידע, עוזר בחרדה.
      ושוב, פני לטיפול.
      בהצלחה והרבה בריאות

  7. שלום אני בת 14.5 וכבר בערך שבוע כואב לי בחזה מין דקירות כאלו וקושי נשימה
    האם תוכלו לעזור לי?
    זה היה בתחילת השבוע הפסיק ואז חזר
    תודה רבה!

  8. לפני כחודש רציתי לחזור לציפרלקס כי התחילו אצלי מחשבות על חרדה שהיייתה בעבר-אבל כבר כשלוש שנים לא היה לי שום התקף..
    לקחתי את הכדור 4 ימים כאשר ביום הרביעי התעוררתי עם דופק מהיר בטירוף תחושה של שרפה בבטן ובגרון וגלי קור בגוף-הרגשתי שהגוף שלי קופא כל כמה דקות..הפסקתי את הכדור ועברתי לפאקסט שגם איתו ביום הרביעי לנטילה הרגשתי רע מאוד,דופק מהיר.
    הפסקתי ליטול כל תרופה אך מאז יש לי מספר פעמים ביום וכל פעם שאני מתעוררת דפיקות לב מהירות,האצבעות שלי ביד קופצות הרבה במהלך היום וגם במשך היום יש לי הרבה פעמים תחושה של שרפה בגרון…אני מגיעה לפעמים למצבים שהדופק שלי כל כך מהר שאני מרגישה שעוד שניה אני מתעלפת\מקבלת התקף לב.
    אני כל כך מייאושת האם זה קשור לחרדה? בעיה אחרת? מה לעשות?

  9. שלום ..נרגעתי שהגעתי לדף וקראתי ..אשמח אם אקבל עיצה וגם אהבתי לשתף
    לפני כמה שנים אובחנתי כסובל מ ocd אצלי התבטא במחשבות טורדניות ועברתי טראומה ..זה היה בתקופת הלימודים ואחריו עזבתי ..אחרי שעברתי כמה חוגים
    מזה שנתיים הפסקתי תרופות לפני חצי שנה התסמינים חזרו ..לפני כחודש היה מקרה מוות של חבר .. ואחרי כמה ימים הרגשתי פעימות לב חזקות ויובש בפה וקושי לנשום ..באמבולנס פנו אותי לבית חולים התסמינים הפיזיים תקינים
    חזרתי לתרופות של הocd ..רואה פסיכולוגית אך הלחץ בחזה וביד שמאל חוזר מדי פעם מאוד מפחיד אותי
    מרגיש שזה הסוף .. פעם שניה בבית חולים במיון אמרו שהכל תקין
    האם אני צריך גם תרופות לחרדה

  10. הי אייל,
    כתוב ממש מעניין! תודה.
    לאחרונה הגשתי פרויקט מאוד גדול בלימודים שדווקא הצליח ומאז התחלתי לסבול מהתקפי חרדה.
    אני מנסה להמשיך בחי היום היום, אבל מאוד סובלת. הבנתי שהקטע הפיזי הוא די בשליטתי, אבל הבעיה שלי זה עם הקטע הנפשי. אני מרגישה שאני סוג של אשתגע, שאני אגיע ללימודים עוד שבוע ומרוב לחץ אברח מהכיתה לתוך הכביש., שאני אקפוץ מהחלון מרוב לחץ או שאקפוץ מהרכב.
    יש לזה פתרון?
    תודה

    • לירון הי
      את מתארת תסמינים מוכרים של חרדה.
      דווקא לאחר הגשה של פרויקט גדול, כאשר הדברים יצאו משליטתך, יש היגיון בכך שהתסמינים גוברים.
      מומלץ לשקול טיפול שיארגן את התסמינים וילמד אותך וטכניקות התמודדות, לצד שיקול של מענה תרופתי במידת הצורך.
      בהצלחה
      אייל

  11. היי,
    לפני כמה חודשים הייתי בדרום אמריקה ועישנתי (מריחואנה. לפחות עד כמה שידעו לי),עישנתי כמות מאוד גדולה וקיבלתי התקף חרדה מאוד מאוד עוצמתי. דפיקות לב מהירות, יובש בפה ובחילה.. זה עבר והערך חודש לא חשבתי על זה, אבל לא מזמן חזרתי לחשוב על זה ופתאום אני מאוד מפחד שזה יקרה לי שוב. בעיקר במקומות שבהם יהיה לי קשה לברוח..המחשבות לא עוזבות אותי וזה גורם לי להיות לא רגוע ולתסמינים של החרדה להופיע מידי פעם בעוצמה נמוכה. האם יכול להיות שבגלל התקף אחד שקרה לי כתוצאה מסמים (כנראה מלוכלכים) זה יכול לחזור? או שאני יכול להיות רגוע? האם אתה חושב שפסיכולןג יעזור?

    • סמים יכולים לעורר התקפי חרדה. בהחלט יכולים להיות התקפים חוזרים של חרדה, ואלה לא קשורים לסמים עצמם אלא לזכרונות של החוויה המפחידה שהיתה.
      אם אתה לא מצליח להתגבר על התסמינים לבד, מומלץ לפנות לטיפול שילמד אותך טכניקות להתמודד עם חרדה. המטרה היא לשלב תרגול של ניהול והרגעה של מתח ביום יום, כחלק משגרת החיים.
      אני ממליץ מאד על טכניקות המשלבות התבוננות גופנית, חשיבה והרגעה לצד הבנה עמוקה יותר של החלקים האישיותיים שלך: מה הכוחות הפנימיים שלך שהביאו לחרדה הספציפית שלך דווקא בזמן ובדרך הזו.
      בהצלחה

  12. בן 31 לפני שנה וחצי עברתי ניתוח פריצת דיסק L4 L5 באופן בהול, נכון להיום עדין סובל מכאבים עזים בגב, עם הקרנה לרגל שמאל במיוחד בכף הרגל בנוסף חוסר תחושה מוחלט בכל האספקט האחורי של רגל שמאל, עם רגישות עזה למגע, בגלל כל המצב נכנסתי לדיכאון וחרדה עם הגבלה תפקודית קשה, עשיתי הרבה טיפולים פיזיותרפיה דיקור כירופרקט, טיפול במרפאת כאב עם 2 הזרקות אפידורלית תחת שיקוף, וכן הרבה בדיקות ct mri שום דבר לא מסביר את סיבת הכאבים הרופא משפחה כבר התייאש ממני וטוען שכל הכאבים הם נפשי, ולא כאב גופני, הבעיה היא שכל התרופות SSRI SNRI גורמים לי להגברה חריפה של הכאבים, נכון להיום מטופל באופיאטים חזקים ובנזודיאזפינים שעוזרים במקצת
    האם יש מקום לטיפול נפשי או כל טיפול אחר שיכול לעזור

  13. שלום,איני יודעת אם אני בכלל ב'כתובת' הנכונה.על כל פנים,בעייתי היא תחושת גרוד קשה בתוך הגוף,תחושתי כאילו כל מערכת העכול שלי מבית הבליעה ואילך מגרדת.התופעה היא כמעט יום יומית,לרוב בערב ונמשכת עד שאני סוף,סוף נרדמת.אין שום היבט של 'מקדם חרדה' .האם זו בכל זאת חרדה?אשמח לתשובה,הסבר ועצה,אם אפשר.

    • שלום
      קשה לתת תשובה ברורה מהמידע הזה
      אני מציע שתפני לרופא משפחה שישלול בעיות גסטרו ובעיות אחרות.
      אם אלה יישללו, בהחלט מומלץ לפנות להערכה פסיכולוגית אצל פסיכולוג שמומחה לטיפול בחרדה ממוקדת גוף.
      בהצלחה

    • זה גם סוג של התקף חרדה לי אישית זה קרה וזה לא עזב אותי הרבה זמן התרופה לזה לעשות שינויים במהלך היום פשוט לא לחשוב יותר מידי ולהוריד לחץ של אנשים מסויימים שמדברים הרבה לאכול בריאי ולעשות ספורט גם שקשה הפיתרון היחידי זה להקשיב לגוף ולעשות מה שרק טוב להירגע את הנפש שלך .זה קורה בעיקר ממצבי לחץ יום יומי של החיים אבל תמיד צריך להמשיך קדימה וספוג את זה כי זה עובר פשוט לקבל כל דבר באהבה וליזרום וזה יעבור לך בגדול .

  14. 45+
    כבר חודש בתחושה שאני בהתקף לב… או הכנה לכזה…
    כל פעם שמתרגז דקירות ביד ורגל שמאל, קשיי נשימה, דופק רגיל או מעט מואץ אבל מודגש, לפעמים כאב בלסת השמאלית או משמאל לגרון וחוסר יכולת להרגעת לשעות רבות.
    ניסיתי לעשות פעילות בזמנים אחרים ולא הגעתי לתופעות האלה ולפני שנה מסיבות אחרות אקו לב במעמס לא מצאה כלום אז אני אומר לעצמי שזה חרדה, אבל חרד שזה לא… מעגל…
    לא יודע מה לעשות…

  15. כתבה מעניינות אך לא מחדשת, אני בת 75 סוחבת טראומה קשה מילדות ואשר תוצאותיה (כפי הנראה) חרדה שהולכת ומקצינה מזה 40 שנה. חלומי שאזכה ולו בשנה אחת של רוגע, שאוכל לשבת בין אנשים ולא לרעוד ולא לרצות לברוח,שלא אתעלף או ארגיש עומדת להתעלף…
    האם יש דרך לעזור לי?
    לבנה

    • יוסף,
      הבלוג פעיל באופן חלקית.

      אני כבר לא כותב מאמרים חדשים מזה יותר משנה או אולי אפילו שנתיים. אני פשוט עסוק מדי.

      מצד שני, יש בבלוג אינסוף חומרים שכתבתי במהלך השנים, ואני רואה שאנשים חוזרים אליהם שוב ושוב. ואנשים חדשים נחשפים לכתוב בהם.

      לפי השאלות אני רואה שאנשים שואלים דברים שכבר כתבתי עליהם לפני שנים – כך שהמאמרים בהחלט רלוונטיים לרוב רובם של האנשים.

      בנושאי חרדה, דיכאון, זוגיות, הורות, זהות עצמית ועוד ועוד.

      ניסית בכתיבתי גם להתאים את הדברים לאנשים שאין להם כל ידע או רקע בפסיכולוגיה, בפסיכיאטריה או בפסיכואנליזה אך מצד שני לשמור על רמה תיאורטית, מקצועית ותוכנית גבוהה.

      אני גם משתדל לענות אחת לחודש לשאלות

      מקווה בעתיד להיות פעיל יותר בבלוג

      תודה על השאלה
      אייל

  16. לפני מספר שנים חוויתי התקפי חרדה שבעיקר התבטאו בהתקפים חדים של מספר דקות ממש מלחיצות חנק עלפון התקף לב וכו' אחרי שהתרוצצתי במיליון בדיקות אמרו לי שאלו התקפי חרדה,לאחר זמן מה זה עבר אחר חזר לאט לאט כל פעם סימפטומים שונים,יובש קשה בגרון רפלוקס קושי לנשום כל הזמן מסתובב עם בקבוק מים מהפחד להתייבש,ספמטום היובש עבר אך אז הגיע הצרבת החנק הקושי לבלוע ובטן נפוחה,לשון בצבעים לא תקינים הלכתי לרופאים אמרו לי שהל תקין לאחר מספר ביקורים אמרו לי אלו חרדות,ועכשיו חזרו סימפטומים אבל בעיקר תחושת גוש בגרון וחצים בחזה קושי לקחת נשימה נורמלית,רוצה לציין שאני די מכור לפעילות גופנית וקצת אובססיבי לגבי תזונה בריאה ואולי אף מתאמן באופן מוגזם המחשבות שלי הם מתי אנן אתאמן מה התפריט למחר מפחד להרזות/להשמין אנו בכושר מטורף לעומת שאר האוכלוסייה אך אתמול בזמן ריצה פשוט הרגשתי שאני נחנק ולא יכול לנשום ואז היה לחץ חזק ממושך בחזה….האם יכול ליהיות שאובססיביות לכושר ותזונה ועצם העובדה שזה ממש התמכרות אצלי יכולה ליהיות סיבה לחרדה??? אני פשוט הגעתי למצב שלפעמים אני לא מפסיק להתאמן כי אני כבר מכיר את התחושה והתרגלתי לחיות איתה בזמן האחרון עבר לי סיפמטום בטן נפוחה ובעיות עיכול אבל תחושת חנק גם בלילה ולחץ בחזה התגברו,תודה רבה על העזרה.

    • שלום
      מתנצל שלקח לי זמן לענות, אך מוטב מאוחר…
      ההיפך הוא הנכון
      החשיבה האובססיבית היא המקור לחרדות ולא ההתעמלות. הנטייה להתעמלות כפייתית וחשיבה אובססיבית גם בתחום זה נעוצה בסגנון חשיבה אובססיבי. סגנון זה, לרוב ואני מניח שגם אצלך, קשור לדפוסים פסיכולוגיים, רגשיים ונפשיים מוקדמים וכאלה שסיגלת במהלך שנות חייך.
      כיצד מטפלים בכך?
      טיפול פסיכולוגי שיאפשר לך להתמודד עם דפוסי החשיבה, שילוב של תרופות אם החשיבה טורדנית ומציקה מאד ושינוי איטי, עמוק וברור של הרגלי חיים וחשיבה לאורך זמן.
      כך גם החרדות יעלמו עם הזמן, גם תהנה יותר במגוון תחומי חיים נוספים, שאני בטוח שמושפעים גם הם מהחשיבה הטורדנית, וגם תמשיך להתעמל.

    • הי, יש לי את אותן תופעות , עשיתי כל הבדיקות שבעולם , דבר יחידי שאמרו לי שיש לי בקע סרפתי קטן , צרבת וזהו. מתמודדת עם זה יום יום , זה התחיל לאחר מספר מקרים מצערים שקרו לי בחיים. לפי המלצתו של רופא גסטרו באיכילוב התחלתי לקחת "טרנקסל 5 מג" סוג של תרופה לחרדות ומתח. בנתיים ברוב הזמן עוזר, אך לפעמים יש נפילות. כנראה הגוף מתרגל . אך מנסה לא לחשוב על זה . לדעתי כל חשיבה אובססיבית להספיק לעשות דברים, לעשות אותם מושלם , להיות בסדר עם כולם לדאוג לכולם , מירדף אין סוף להשיג דברים כל הדברים האלה מגבירים תחושות האלו. יש לך אותם גם בתוך שינה? כי לי אין . אני רואה שזה פוסט ישן, האם יש משהו חדש ? מצאת דרך לצאת מזה?.

  17. שלום אייל אני סובל כבר 7 שנים מחרדה או משהו שכזה.זה התחיל לםני שבע שנים חוסר שינה ערנות יתר עייפות לעבוד חוסר יציבות אי רוגע חוסר שקט בקיצור שונה.ולא ידעתי מה לעשות פניתי לאחר זמן לפסכיאטר לפסיכולוג ומשום מה זה נמשך תקופת זמן של 7 שנים.אנא עזור לי אני לא יודע כבר מה לעשות וכל זה היה רחוק ממני ממה שהייתי בעבר.אנא עזרה לא הייתי כעה ואני לא עומד בזה כבר

  18. זה מצחיק שכול מה שמתואר כאן אני חווה וחוויתי. וההסבר כאן מדוייק ברמה הגבוה ביותר. אני כבר 13 שנים אחרי תאונת דרכים קלה ביותר שצילקה אותי והרסה את חיי התקפי חרדה תחושת ריחוף וקשיי נשימה שלא עוזבים גם על כדורים. אני נחשב למצב כרוני בגלל חוסר בטיפול ויש לי קשיי נשימה שלא עוזבים כבר חמש שנים. ועושים לי התקפים קשים! אני על ציפרילקס 10 מ'ג ומירו 30 מ'ג ועדין לא מצליח לנהל חיים יציבים לא עובד ויש לי נכות מביטוח לאומי כי יש לי ניסיון התאבדות ואני חיי על הקצבה הזאת עשר שנים. חיי ריקים מתוכן אני בן 35 והכל התחיל בגיל 24 . ככה שחיי כבר לא שווים דבר והפסדתי את כול הטוב שיש לעולם להציע. גם לא מערכות יחסים ובקיצור בדידות. טיפול עולה כסף שאין לי ואני פשוט יושב כאן וממתין למותי . וכול זה בגלל כסף ! טוב מותי מחיי חבל שכבר אין לי אומץ

  19. תשובה למקווה שעזרתי, .. תודה על תגובתך. אני כן נמצא בטיפול אני כן על כדורים אבל לא משנה מה וכמה כדורים אני לוקח אני לא נושם טוב יש צורך עצום לנשום עמוק כול כמה שניות ואם לא הצלחתי להכניס נשימה עמוקה כמו שצריך החנק גובר ומביא אותי להתקף פאניקה מטורף ואימת מוות. ולא הרבה ידוע על זה ברפואה ואיך לפתור את דבר הזה. פעם זה היה בא והולך. אבל זה כבר חמש שנים מאז שזה התחיל ולא עזב מאז. ובקופת החולים לא יודע מה לעשות עם זה
    טיפולים כמו בCBT לטיפול בבעיה וביופידבק יקרים מידי עבורי שכן אני חיי על קצבת נכות. ואיש לא מוכן לעשות איתי חסד. אני חושב לאשפז את עצמי ליפני שאשבר שוב

  20. אייל שלום רב יש לי פגישה עם הפסיכיאטר שלי היום ב2 בצהרים 11.5.16 אני כנראה הולך לבקש אישפוז במחלקה הפסיכיאטרית של איכילוב כי באמת שאני כבר מסוכן לעצמי ומתאפק שלא לעשות צעד אל חזור. ברגע שאני אדע מה קורה איתי אני יוצר איתך קשר שמי גולן ואני מעריך את הרצון הטוב שלך לעזור לי. אני יוצא למלחמה על החיים שלי אני לא רואה דרך אחרת חוץ מלהבריא או לסיים עם זה . אני מותש

  21. שלום אייל
    לפני כמעט 3 שבועות עברתי התקף חרדה מאוד גדול שנמשך באיזור ה 3 שעות
    מאז אני סובלת מסחרחורת שנמשך כל היום כמעט, יש שעות יותר יש שעות שפחות, הייתי מספר פעמים אצל רופא משפחה, הכל כרגע נראה תקין,
    האם אתה חושב שזה אפקט מההתקף חרדה?
    חשוב לציין שלא מטופלת אצל פסיכולוג, וב3 שבועות האלה היו כמה ימים שבהם הרגשתי מעט פחד וזה ליווה אותי במהלך כל היום
    מה לעשות האם שמעת על כזה דבר? תודה

    • בנושאי חרדה ותופעות ניורולוגיות ועצביות, כמו למעשה בכל תופעה גופנית אחרת, אין גבול למורכבות האנושית.
      שמעתי כבר על הכל.
      אין זה אומר שזה בהכרח תגובה של חרדה, ויש לשלול בעיות ניורולוגיות ו או כלליות.
      ואולם ישנה סבירות שהתסמינים קשורים זה לזה.
      בדיקה ניורולוגית פשוטה, לצד בדיקה אצל רופא משפחה – שכבר עשית – תספיק ברוב המקרים. בעיקר אם את בריאה בדרך כלל.
      בכל מקרה בהחלט מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי הממוקד בניהול חרדה.
      בהצלחה

  22. אני מניח שכאן המקום המדוייק לשתף אודות החרדה והלחץ לאורך חיי

    אני בן 24 בריא , מאז ומתמיד ( כבר מגיל ילדות ) חוויתי חרדה , הורי טיפלו בנושא כפי שצריך , הייתי נפגש עם פסיכולוג ובשלב מסויים נטלתי גם רסיטל לתקופה קצרה

    החרדות באות בתקופות אפילו של שנים , אני זוכר כי נעלמו תקופה ארוכה ושבו לאחר טיול בחול לפני כשלוש שנים, באתי במגע עם כלב ( פצע פתוח ורוק של הכלב) מאז רכבת המחשבות החלה לרוץ , אם אומרים אין שכל אין דאגות הרי שהיה שכל והיו הרבה דאגות, בעקבות טיפול תרופתי כנגד נשיכת הכלב ( היאה לאדם חרדתי לדרוש במיידי ) החלו סימפטומים כנראה גם בעקבות התרופה , הטיול כולו נהרס אודות החרדה שהטריגר שלה היה תופעות לוואי של חיסון ( לא קישרתי )

    שכחתי לציין כי סבלתי מ ocd שהתלווה בעיקר שיש חרדה ( בכל תקופת חרדה שהייתה )

    טופלתי בציפרלקס בחזרתי מהטיול וזה עזר מאוד

    כעת כבר שנתיים ללא ציפרלקס , לאחרונה לומד תואר ראשון ( בכל תקופת הלימודים לא הייתה חרדה כלל , נטלתי ריטלין להפרעת קשב וריכוז )

    כיום לאחר יציאה לחופשת סמסטר אחרי לימודים רצופים של שנה וחצי והפסקת הריטלין מיידי , התחיל הכל לחזור , הרגשה של טרום חוסר תחושה בפנים ובדיקות חוזרות אם אני מרגיש איברים בפנים ( טריגר מתקופת חול שם התרופה עשתה תופעת לוואי אמיתית של חוסר תחושה באיברים)
    החל גם דיכאון וחוסר רצון לעשות דברים
    אני משלב ספורט כדי מעט לאזן חומרים במוח אבל החרדה והדיכאון חזקים יותר

    מה אתה ממליץ ?
    חזרה לציפרלקס שמאוד עזר ?
    טיפול התנהגותי קוגניטיבי ?
    ההרגשה מעל חודש וה ocd לא קיים

    • הי
      מצטער על התגובה המאוחרת, אבל טוב מאוחר..
      בהחלט שומעים אצלך מנגנון של חשיבה טורדנית חרדה, הקשורה לתחושה של חוסר שליטה. ייתכן שהריטלין – שיש לו אפקט ממקד ומעורר – עזר לתחושה של מיקוד ובהירות ובכך עזר לתחושה של שליטה. עצם זה שהרסיטל עזר בעבר מאושש את ההשערה כי מדובר על מרכיב חרדתי.
      חרדה ודיכאון, בעיקר כאשר יש מרכיב של חשיבה טורדנית וכפייתית, קשורים מאד זה לזה.
      אני בהחלט חושב ומאמין כי יש מקום לטיפול פסיכולוגי, עם מאפיינים קוגניטיביים והתנהגותיים, שמטרתו לבחון את דרכי החשיבה שלך, את ההרגלים ואת האמונות לגבי תמות מרכזיות כמו תפקוד, גבריות, בריאות וחולי ועוד.
      בהחלט שווה גם לשקול חזרה לטיפול תרופתי. יש להביא בחשבון בהקשר זה כי בפעם השנייה שנוטלים תרופות תתיכן תקופה ארוכה יותר עד לתחילת השפעה, וכדאי לשקול תקופת טיפול ארוכה יותר.
      בהצלחה והרבה בריאות

      • היי שלום אייל
        שמי פייגי התחלתי לעבוד במיטבח בגיל 19
        שמיטבח זה המקום הנח שלי ואהבה שלי
        ומישם יתקדמתיממהר מידי למנהלת מיטבח היה עלי אחריות מאוד מאוד גדולה
        עם הזמן התחילו לי התקפים של קשיי נשימה לחץ בחזה ונימול באצבעות הרגשה של עילפון לחץ שקורה לי משהו קרה כמה פעמים תוך כדי עבודה ורק בעבודה !
        אמרו לי במיון שזה התקף חרדה
        לא עבר זמן היה לי המתמוטטות פיזית הייתי בהכרה אבל לא יכולתי להוזיז כלום בגוף הכל משותק ולא לדבר ככה כמה התקפים ורק בעבודה אחרי חודש יתפרץ לי ורטיגו קשה שעד היום סובלת מימנו כבר 9 חודשיםמאז לא עובדת ניסיתי כמה עבודות ותמיד יש לי את הרגשה שעומדת להיתעלף קושי לינשום וקורה לי משהו? האם הכל תוצאה מהתקף חרדה ומהלחץ הנפשי בעבודה ? אני סובלת נורא לא מצליחה לעבוד ביכלל בדיכאון קשה ?? ישמח להמלצה

        • פייגי שלום,
          את מתארת תסמינים שבהחלט מתאימים למצב של חרדה. נדרש כאן גם בירור ניורולוגי – כלומר פנייה לניורולוג על מנת שיערוך בדיקה ניורולוגית כללית.
          בכל מקרה התקפי חרדה, כולל שיתוקים רגעיים של איברים, מתועדים בספרות הרפואית.
          את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי במטרה להפחית מתחים, להתמודד עם הלחץ, ללמוד דרכים לרגיעה ולשתף מישהו מקצועי עם מה שעובר עליך.
          מוטב מוקדם
          הרבה בריאות

  23. היי אייל עברתי התקף חרדה לראשונה ב 2.4 ללא שום התראה לפני מאז אני מתקשה לישון בלילה טופלתי בציפרלקס למשך חודשיים והפסקתי על דעת עצמי מכיוון שסבלתי מתופעות הלוואי של התרופה והאמנתי שתרופות זה לא הפתרון זה אך ורק משתיק את הסימפטומים הייתי בשיחות אצל פסיכולוג אבל אחרי שהפסקתי את התרופה ככל הנראה שהחרדה חזרה עם שלל של תסמינים יובש בפה דקירות כאבי שרירים תחושת מחנק וקשיי נשימה עמוקה אפילו גירוד ועקצוצים בעור מה דעתך האם זו עדיין השפעת התרופה או שבאמת חרדה או מדובר במשהו אחר ??

    • טל שלום,
      כאשר זה מתנהג כמו חרדה, מרגיש כמו חרדה ונראה כמו חרדה – סביר מאד להניח שזו חרדה.
      התרופות עזרו לתסמינים, היה התקף פאניקה, התסמינים מאפיינים.
      אני מבין את הצורך לחפש תשובות אחרות – המחשבות, התחושות ואפילו החושים שלנו מבלבלים אותנו.
      כאשר אנחנו מתבוננים על קש בתוך כוס מים הקש נראה שבור – האם הוא באמת שבור? דוגמה אחרת: אנחנו נעקוף ונעבור מסלולים בפקק, נסכן את עצמנו ואחרים, כדי להרגיש שאנו מתקדמים. בפועל נגיע פחות מדקה לפני הנהג שהמתין בסבלנות והיה רגוע.
      בשורה התחתונה, חרדה זה כוח מניע חזק והישרדותי. אנו חיים בתקופה ובעולם שהסכנות הרבה פחות מוחשיות אבל לא פחות מאיימות.

      צריך לבדוק, להבין ובמידת הצורך לשנות ולהתאים את דרכי החשיבה וההתנהגות שלנו. את הדרכים שבהן אנו מעצבים את עצמנו. את האופנים שבהם אנו מציגים את עצמנו לעצמנו ולאחרים: מה המשמעות של החיים שלנו? כיצד חיים חיים בעלי משמעות? בעלי טעם?
      כל אלה קשורים, לדעתי, לחווית ההתמודדות של האדם כיום – ויוצרים חרדה וגם הזדמנויות.

  24. בעלי סובל כמה חודשים לדעתי מחרדה וסטרס.. הוא בטוח שהוא חולה בניוון שרירים.. היה אצל ניורולוגית בכירה שאמרה שאין לו כלום, היה אצל מומחה אף אוזן גרון (חש מחנק, צרידות וקושי בבליעה) שבדק עם מצלמה ואמר שאין כלום.. הוא בטוח במיליון אחוז (איבחן את עצמו אצל ד"ר גוגל) שזה המצב שלו.. מרוכז בעצמו, מתאמן בלי סוף (כדי לחזק את השרירים), הפסיק לאכול בשר ופחמימות כמעט לגמרי.. בקיצור- יורד מהפסים ואין, אין עם מי לדבר.. הוא לא מוכן לשמוע שהוא צריך טיפול פסיכיאטרי כי הוא פשוט משוכנע שבעוד 3 שנים התסמינים יחמירו והוא ימות… מה לעשות?! זה ממש מכניס את הקשר שלנו לסטרס ולריבים..

    • כל אלה תופעות מוכרות. ראי/ו תופעות פסיכוסומטיות. מרכזים לטיפול בשיתוקים שמקורם פסיכולוגיים, כלומר ללא הסברים פזיולוגיים ברורים, קיימים בשניידר, בלווינשטיין ובעוד בתי חולים בארץ.
      שיתוקים כאלה מתועדים מאז ימי פרויד ועוד קודם לכן.
      אלה מצבי חרדה מלחיצים ביותר, שלרפואה המערבית אין הסברים ברורים להם. המתמודדים סובלים סבל קשה ביותר.
      טיפול תרופתי פסיכיאטרי בהחלט יכול לעזור לעוצמת הסבל והמתח.
      בעיקר צריך לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות, לשנות אמונות מפחידות, למצוא דרכי התמודדות יעילות יותר. כל אלה אפשר ללמוד בטיפול פסיכולוגי.
      הדרך לא פשוטה כלל וכלל.
      לעתים בני המשפחה הם אלה שצריכים לפנות לטיפול כדי ללמוד דרכי התמודדות וקבלה את המצב.
      הרבה בהצלחה תקווה ובריאות

  25. היי אייל אני חושבת שיש לי ocd תמיד תוקף אותי מחשבות לא טובות אני מדברת לעצמי חושבת לעצמי כל הזמן במחשבות לפעמים זה תוקף באמצע שינה הראש מפוצץ כאילו הולך להתפוצץ כואב ועמוס
    אני חושבת שאני באיזה בועה שאני ליד אנשים אני לא כלכך קשובה להם אני נמצאת במחשבות שלי זה מאוד פוגע ביום יום שלי כל היום אני עסוקה במחשבות זה גם התחיל בלבדוק כל שניה עם הדלת סגורה והגז ונהייתי חולת ניקיון אני מנקה ועדין חושבת שמלוכלך קשה לי מאוד

  26. היי אייל שלום וברכה
    רציתי לספר לך משהו אנירק רוצה שתדע שאני מודע לעצמי ויודע על המתרחש
    מאז שאני קטן יש לי פחד שאני הולך למות לא יודע למה אני לא מפחד מכלום תירה עלי לא
    יתרגש אבל מלמות אני פשוט לא מבין את זה יש לי פחד מבתי חולים יש לי פחד מחולים
    אני מפחד ממחלות ברמה מלחיצה
    ככה מאז שאני קטן ולא יודע למה ?!
    לפני 4 שנים נקלעתי למצב לחץ כתוצאה מהלחץ הדופק שלי עף על 300 קמש
    עד שהרגשתי סחרחורת אותה סחרחורת שינה לי את החיים
    אני מרגיש תחושה של ציפה עילפון שינויים בדופק בישיבה לעמידה .
    קפיצות שרירים חוסר שקט חוסר מיקוד חוסר ריכוז
    כל תזוזה שאני עושה אני מרגיש שהגוף עומד להתעלף
    מזיז את הראש כמו תחושה של סחרחורת אבל אין סחרחורת אבל משהו לא יציב
    כל הבדיקות שעשיתי תקינות נוירולוג אמר לי לך לשיחות תאמת שהוא צודק
    כי רק בגלל הלחץ זה קרה לי אבל השאלה שלי היא מה נפגע כתוצאה מהלחץ
    סביר להניח שגם אתה לא תדע ואני כבר משתגע
    המצב מחמיר והוא לא קל מתפתח אצלי תחושה כאילו אני לא בתוך הגוף שלי
    כאילו אני משחק מחשב ממש מפחיד אנימרגיש כאילו כלום לא קיים
    ודי כבר קשה אין לי מחשבות אובדניות אני מאוד שמח ואוהב לצחוק אבל
    כבר אבד החיוך מאז הסחרחורת הפחד שיקרה שוב

  27. הי אייל,
    מוכרח להתייעץ. לפני כ-3 שבועות נפגשתי לראשונה עם גבר והיה ניסיון חדירה קצר (מוגן עם קונדום) לא היה מעבר לזה דבר מלבד אוננות ועיסוי. כבר למחרת התחלתי להרגיש רע – כאב שריפה בפי הטבעת ובעת הטלת שתן והרגשה רעה כללית.
    כעבור מס' ימים פניתי לרופא עור שלא מצא דבר בבדיקה והפנה לבדיקות דם ושתן. עשיתי את הבדיקות וכולן היו תקינות. מאותו רגע עסוק בחיפוש אצל ד"ר גוגל לגבי תסמינים למחלות מין וייחוסם למה שאני מרגיש. ההרגשה הרעה ממשיכה ולא מרפה, הייתי אצל רופא המשפחה וסיפרתי את מה שהיה – גם הוא שלח אותי פעמיים לבדיקות והכל יצא תקין. הרופא טוען שאני בחרדות וצריך להתחיל ולחזור לשיגרה. נתן לי כדור אלפרליד לעזור לי לישון בלילה או במקרה ואני חווה התקף חרדה. אני משתדל לא להשתמש.
    אני נשוי + ילדים ולא מתפקד – לאחר שהפחד ממחלות מין ירד מפחד מאיידס. שוב קראתי על התסמינים לאחר ההדבקות הראשונית ומרגיש כאילו יש לי אותם.
    אני מסתובב כל היום עם כאבי שרירים, עייפות, חסר תאבון – החרדה לא עוזבת אותי.
    אני יודע שהכל בראש – דיברתי עם הבחור איתו נפגשתי מס' פעמים והסברתי לו באיזה מצב אני נמצא. הוא חזר והדגיש מס פעמים שהוא נקי ממחלות ומאיידס ונבדק אפילו לאחרונה. זה לא עוזר להרגיע אותי.
    מתכוון לבצע בדיקה אבל חרד לקבל את התשובה…
    אובד עצות – החרדה משתלטת לי על החיים

  28. שלום.כבר שנתיים שאני סובלת מדפיקות לב בפיתאומיות רעד ונימול בכל הגוף בעיקר בראש והרגשה כאילו אני הולכת לאבד הכרה וזה קורה לי בעיקר בלילה.מה עושים?

  29. רצית. לשאול שאלה אני לוקח כדורים כחודש עכשיו מיום שבת נוצר חרדה חדשה כל כדור שאני בולע כילו הכדור לא ניבלע לוקח כדור הרגע וזה אני חושב הכדורים חוזרים חזרה מה אני צריך לעשות בשביל לפתור את חרדה הזו בתודה

  30. שלום,
    לפניי כשבועיים היה לי כאבים באשכים , וגם ניחות באשך הימני ביום חמישי לפניי שבוע התקלחתי נגעתי באחד האשכים וחשבתי שיש לי סרטן אך גם האי נוכות והנפיכות ירדו עם הזמן אבל לאחר המקרה הייתי בפחד במשך יום שלם .
    יום שישי למחרת בבוקר רמת הראייה שלי ירדה , וגם יש קצת נימול ביד השמאלית ועדיין אני בחששות.
    אני כן רואה והרופא עיניים אמר שהכול תקין בראייה שלי.
    האם עברתי התקף חרדה שגרם לדבר הזה שקורה לי עם העיניים.

    תודה לעוזרים.
    ויטלי

מה אתם אומרים על זה?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s