מדוע אנשים בוגדים?

כי הם מתפשרים. אבל כולנו מתפשרים בזוגיות שלנו. זו מהותה של המונוגמיה.

אם אתן אוהבות (או אתם אוהבים) גברים, נדונתן לחיות עם גבר אחד מתוך מיליונים – רובם מקריחים יותר, שאפתנים פחות, אוטיסטיים הרבה יותר מגבר חלומותיכן. אבל לא מעטים, שהם לא הבעל שלכן, ממש שווים. אוהבי הנשים מבניכם, התחייבתם לחיות עם אשה אחת מיני מבחר בלתי נדלה ומתחדש כל הזמן של נשים חכמות, מושכות, חרמניות וחייכניות. אבל אתם חיים רק עם אחת מהן, לפחות כעת – והיא אם ילדכם, כלומר אתם תקועים. כך שזוגיות היא פשרה.

ועם זאת, לא כולם בוגדים. זו עובדה. לפיכך ההתפשרות לבדה לא מביאה לבגידה. מה שמביא לבגידה היא ההכרה בהתפשרות. האנשים הבוגדים הם אנשים שחיים את התחושה שהם מתפשרים בזוגיות שלהם. מי שחי בפשרה זוגית אך לא מרגיש שהוא מתפשר – לא יחפש בחוץ פיצוי לתחושת ההחמצה.

כעת נשאלת השאלה החשובה באמת: מדוע ומתי אנשים מרגישים שהם מתפשרים בזוגיות שלהם עד שהם מרגישים צורך לחפש פיצויים בחוץ?

התשובה פשוטה: כאשר הם חשים לא מסופקים.

יהיו שיגידו נו באמת, זו הסיבה? אנשים בוגדים בגלל הריגוש. אבל אני אומר שמי שחש סיפוק בזוגיות שלו יוותר על הריגוש כדי לא להפסיד אינטימיות מספקת, עמוקה ויציבה ומשפחה תומכת, ועוד במחיר של הפסד כלכלי ניכר ופגיעה בבן הזוג ובילדים, תמורת ריגוש זמני. מחקרים מאששים זאת. כאן למשל, קובע המחבר כי למרבה ההפתעה גברים בוגדים כי הם חשים מנותקים מבנות זוגם. ואילו במחקר הכמותני רחב ההיקף הזה נקבע שנישואים מתפרקים בעיקר כאשר בני הזוג חשים לא מרוצים בנישואיהם או שונים זה מזה מבחינת הרקע שלהם.

הבעיה האמיתית מתחילה בכך שאנשים רבים מדי חושבים שלחוסר הסיפוק בזוגיות אין פתרון. בדרך כלל נשים וגברים חושבים לעצמם שהפערים פשוט גדולים מדי ובלתי ניתנים לגישור. כך למשל חוסר סיפוק מיני. רבים מדי משוכנעים שעל "אי התאמה" מינית אי אפשר לגשר. או שזה קיים או שלא. פעם, כאשר היינו מאוהבים, התעלמתי מכך שלא ממש נמשכתי לבן הזוג שלי, כיום התפכחתי, הם אומרים לעצמם. לפני הילדים והמשכנתא היא היתה יפה וסקסית, היום היא כבר לא עושה לי את זה, אבל אין מצב שאני אומר לה משהו כזה.

אבל האמת היא שיש מה לעשות, והרבה. והצרה היא שבינתיים אנו לא עושים דבר – והפערים רק הולכים ומעמיקים והתסכול גדל.

המיתוסים של הסקס

הנה ציטוט לדוגמה שיכול היה להופיע ברומן רב מכר: "כשהם נפגשו סוף סוף והיא החזיקה בזכרותו הפועמת כמו פלדה, נשימתה נעתקה. היא הרגישה כאילו זה עתה נולדה מחדש. ליבה הלם בחוזקה. בפרץ של תשוקה, הוא נטל את גופה הענוג והניפה כאילו היתה חסרת משקל. מעולם לא חשה כך… הוא טחן, ופמפמם…. העונג שפילח עת גופה חישב להתפרץ ולהפוך אותה לנהר של עונג… שוב ושוב… הוא המשיך לדפוק וזכרותו איימה להגיע לגרונה…."

אני חושב שזה מספיק.

מה המסר פה? אני קורא עכשיו את הספר המרתק של ד"ר ברני זילברגלד, "המיניות החדשה של הגבר". זילברגלד מסביר לנו כמה המיניות שלנו בעצם מלאה במיתוסים ובטעויות שאנו לומדים מספרים, סרטים, תמונות וכדומה.

קחו את הקטע שהמצאתי כאן: הגבר קשה כמו פלדה, דופק, מפמפם, מניף, טוחן. המסר שאנו מקבלים הוא שאנו, הגברים, חייבים להיות כל-יכולים. להתמקד בביצועים.

האשה, לעומת זאת, מרוגשת עד עמקי נשמתה. יש כאן כמה מסרים חבויים לנשים: הן חייבות ליהנות ממין. הן צריכות לגמור כמה פעמים כל פעם (וכמובן מהחדירה), הן פאסיביות: מניפים אותן, טוחנים אותן, מפמפמים, דופקים, הופכים. ובתוך כל הלוליינות הזאת הן עוד אמורות להרגיש "נהרות של עונג".

יש כאן עוד מסרים: שהסקס, (כל סקס, כל פעם) חייב להיות פצצה. אין סתם סקס, אין מין נעים. אין מין אינטימי שמדברים בו. אין מגע לצורך המגע. ואם יש מגע הוא תמיד חותר ל"דבר האמיתי" – שהוא החדירה, וכמובן הגמירה.

במילים אחרות: תפקידך כגבר הוא להוכיח לבת זוגך שלעולם, אבל לעולם, היא לא הרגישה משהו כזה. שאתך היא תגמור אלף פעמים ותשכח איך קוראים לאמא שלה. אחרת אתה לא גבר. זו הסיבה מספר אחת לאין אונות ולחרדת ביצוע במיטה. תפקידך כאישה הוא להתענג עד כלות בכל פעם מחדש, ובו-זמנית להיות פאסיבית ועדינה. חלילה שתהיי אסרטיבית, שתלטנית, מובילה או שרחמנא ליצלן תגדפי או תקללי. זו הסיבה העיקרית לחוסר החשק הסדרתית של נשים מסקס.

אלה הן הסיבות לכך שאנו מתבלבלים בין אהבה לרכושנות. גברים ונשים כאחד. אנו נופלים במיתוסים לגבי מין, ולגבי תפקידי הגבר והאישה בסקס. אנו לא עושים את זה בכוונה. אלה המסרים שקיבלנו במהלך חיינו – מסרטים, מפרסומות, משלטי חוצות ומספרים – גם רבי המכר ביותר. פיתחו כל ספר של רם אורן, או של סידני שלדון למשל. אלה הם המסרים שאיתם אנו נכנסים למיטה או לזוגיות. וחבל מאוד.

אם אתם אוהבים מישהו, שחררו אותו

מה אפשר לעשות עם זה?

העזו לשחרר את עצמכם ואת בני זוגכם. הקלישאה (הנכונה) היא שאיבר המין העיקרי של הנשים הוא המוח. תתפלאו לשמוע שהדבר נכון גם בקרב הגברים. דברו ביניכם, קראו ספרים, והכי חשוב: הפנימו – לא כל מגע משמעותו סקס. ולא כל סקס צריך להיות מעולה.

סקס יכול להיות נעים, רגוע, אוהב, פרוע, מקסים, בסדר, 70%, ולפעמים רק חיבוק זה כל מה שרוצים. ומצד שני, כפי שאסתר פרל מלמדת אותנו, סקס יכול להיות פרוע ושובב. ייצרי, הרפתקני ומלא בהפתעות. בסט-באדי'ס עושים סקס משעמם, עד שהם לא עושים סקס בכלל. מרוב דיבורים, הסקס נהפך לגילוי עריות.

כך שצריך להעז לדבר, אך לא את הבנאלי והידוע מראש. העזו לשתף בפנטזיות שלכם – אלה הן אברי המין המסעירים ביותר שלכם. העזו להיות הרפתקנים, במיטה ומחוצה לה. העזו לחזר, לרגש, לדרוש, לבקש, לדייק את המגע, להפסיק באמצע, לא לגמור, לצחוק, לבכות, למהר, להאט, לאונן, לחשוב רק על עצמכם, להתמסר רק לבן/בת הזוג, לדמיין והכי חשוב: להקשיב בראש פתוח ולאפשר.

בשורה התחתונה: אינטימיות אמיצה משחררת את בני הזוג בתוך גבולות מדוברים ומוסכמים על שני הצדדים. זוגיות מתסכלת ופשרנית אוסרת את בני הזוג, וגורמת להם לחפש פורקן בחוץ.

כרגיל, אומרים את זה הכי טוב האמנים.  סטינג שר בשירו הידוע: "אם אתם אוהבים מישהו -שחררו אותו", וחברי להקת "דפש מוד" שרים ב"אהבה חופשית" (Freelove):

If you've been hiding from love
I can understand where you're coming from

If you've suffered enough
I can understand what you're thinking of
I can see the pain that you're frightened of

And I'm only here
To bring you free love

שני ספרים מומלצים על מין ומיניות:

"אינטילגנציה ארוטית" / אסתר פרל – הוא ספר חובה לכל אישה ואיש בזוגיות. פרל מתחקה אחר הסיבות לכיבוי היצר המיני במונוגמיה, ובשפה קולחת מעניקה לנו דרכים יעלות להציתו מחדש. קריאת חובה

"המיניות החדשה של הגבר" / ד"ר ברני זילברגלד – שובר את המיתוסים שיוצרים מיניות קלוקלת וגבריות ריקה מתוכן. קריאה מרחיבת אופקים ומחממת מיטות לכל גבר ולאוהבי/ות גברים

בלינק הזה יש מדריך מיני אינטראקטיבי לקבלת החלטות הנכונות לכן/ם. תתפלאו כמה מהשאלות הללו לעולם לא שאלתם את עצמכם. המדריך הוא בשפה האנגלית.