המחשוף של אביבית בר זוהר לפני ואחרי: בהלת שתלי הסיליקון מכה שנית

קרמים להגדלת חזה (?). תצלום: v i p e z. רשיון: CC

הנה גם אני עושה שימוש ציני בשמה של כוכבנית הזוהר החדשה של "האח הגדול" אביבית בר זוהר, כי אחרת כמה מכם באמת היו נכנסים לכאן וקוראים את הבשורה המרעישה שאני עומד לבשר לכם. מודה אני ומתוודה, השימוש בחזה המנותח או הטבעי של נערת הזוהר הוא אכן ציני – ונדמה כי זה כבר נהפך לטרנד, השימוש הציני בשמה + כותרת בעלת קונוטציה סקסית של הכוכבנית. אך האם "קשת" עצמה אינה עושה בדיוק כך במכירת תוכנית "מציאות" מכורה מראש המכניסה לקופתה מיליונים? והאם לא עושים כן אתרים אחרים מכובדים הרבה יותר משלי בהצפה של צילומים של לפני ואחרי הניתוחים שלה? אך אם יש לי משהו חשוב לומר – כמו סכנה חדשה וממשית לבריאותן של מאות אלפי מנותחות חזה ומושתלות סיליקון? האם אני כבר ציני פחות? או אם הייתי מבטיח לכם דיווח בלעדי על כך שיאנה מהאח הגדול מתפשטת?

אז הנה החדשות: אם בהלת שתלי הסיליקון הדולפים של חברת PIP הצרפתית לא החרידה אתכן וגרמה לכן לרוץ למנתח הפלסטי להסיר את השתלים האולי מסרטנים והעשויים לפי החשד מחומר הנועד למילוי מזרנים, אז הנה סיבה נוספת לדאגה שעדיין לא פרצה לתודעה הציבורית. במאמר חדש שפורסם בביטאון "הרפואה" בינואר, קובעים פרופ' יהודה שינפלד וד"ר ננסי אגמון־לוין כי שתלי סיליקון יכולים לגרום לגוף לפגוע בעצמו. במלים מקצועיות יותר – לפתח מחלה אוטואימונית, כאשר הסיליקון הנמצא בשתל מפעיל את המערכת החיסונית וגורם לה להתחיל לפעול נגד הגוף.

החוקרים אף מגדירים מצב זה כתסמונת חדשה, שלה הם קוראים תסמונת "אסיה" (ASIA), ומציינים כי היא יכולה להופיע גם במצבים של נטילת חיסונים או חשיפה לגורמים אחרים המגרים את מערכת החיסון, כמו אלומינים, שאליו נחשפו חיילים שלקו בתסמונת מלחמת המפרץ.

שנים רבות טוענים פלסטיקאים כי במחקרים רבים שנעשו בקרב נשים שעברו ניתוחים להגדלת חזה, לא נמצא קשר בין שתלי סיליקון לסרטן או מחלות קשות אחרות. ובטוח שיש מחקרים רבים כאלה. אך אנו עדים ששימוש ציני (לכאורה, ברור שלכאורה) של חומרי גלם זולים על ידי היצרנים ורכישה של שתלים זולים מצד המנתחים – מביאים את הנשים אל מול שוקת שבורה. ועתה מודיעים לנו שיש סכנה חדשה: שזה לא רק חשש מסרטן, לא עלינו. שיש חשש שהסיליקון יהווה גורם ממריץ שיפעיל את מערכת החיסון – והיא תפעל נגד הגוף עצמו. ההנחייה בישראל בשלב זה, אגב, היא להיות במעקב. אם אין דליפה – אין הנחיה להוציא את השתל בשלב זה.

מהם התסמינים של התסמונת החדשה, ה-ASIA? שינפלד ואגמון־לוין קובעים כי הם דומים מאוד לתסמינים של תסמונות אוטואימוניות אחרות: עייפות קשה כמו בתסמונת העייפות הכרונית והכשל החיסוני ("מחלת היאפים" או CFS) או הפיברומיאלגיה;  כאבי שרירים; הפרעות בשינה ו/או אינסומניה; פגיעה קוגניטיבית ו/או ירידה בזיכרון; יובש בפה. התסמינים חייבים להופיע לאחר חשיפה לגורם ממריץ, למשל הסיליקון או חיסון.

האם יש בדיווחים אלה כדי למנוע השתלות סיליקון? התשובה אינה בהכרח חיובית. ראשית, מדווחים החוקרים, כי התסמונת החדשה היא נדירה (ראו גם מאמר שלהם ב-Journal of Autoimmunity מאוגוסט 2010). כמו כן הם קובעים כי להשתלות חזה (ולחיסונים) רבים היתרונות על הסיכונים, על אף התסמונת החדשה. יחד עם זאת, על אנשי המקצוע להכיר את הסיכון החדש הזה – וליידע את הפונות ולקבל את הסכמתן. כך הם כותבים:

מאחר שחלק מבריאות האישה לפי הגדרת ארגון הבריאות העולמי (ה–WHO) כרוכה גם בהרגשתה הטובה, ורבות הנשים המעידות על כך שההשתלה הובילה לתחושת "בריאות". יש מקום להמליץ על ההשתלה עקב נדירות התופעה ביחס למספר ההשתלות. אך במקביל, יש ליידע את המושתלות לגבי הסיכון הכרוך בהשתלה ולקבל את הסכמתן".

בשורה התחתונה, אם את מושתלת חזה ואת סובלת מעייפות כרונית, מקשיי שינה לא מוסברים, מפגיעה בזיכרון או מכאבי שרירים – פני לרופא שלך. הציגי בפניו את התסמונת החדשה, כי מירב הסיכויים שהוא עצמו טרם שמע עליה. אם את שוקלת לעבור ניתוח חזה, זוהי עוד תופעה שאת צריכה להביא בחשבון, קובעים החוקרים. בנוסף, הם מציינים, הסרת השתל יכולה להביא להטבה משמעותית בתסמינים וכן במקרים מסוימים אף לעילה לפיצוי.

"כי את אוהבת את עצמך"

לא שאני נגד ניתוחים פלסטיים, שיפוצים אסתטיים או הגדלות חזה. ממש לא. בעולם של עיצוב עצמי, נשים וגברים כאחד זכאים לשפץ את גופם – וכפועל יוצא גם את זהותם. נשים משופצות חזה רבות מעידות כי לאחר הניתוח חשו טוב הרבה יותר עם עצמן ועם נשיותן. כך, אחד האתרים של אחד הפלסטיקאים מתהדר בסלוגן הקליט: "כי את אוהבת את עצמך". היום, את (או אתה) יכולה לעצב את עצמך בדיוק כפי שאת רוצה ולא כפי שהטבע קבע. יש בכך מסר ברור של אדנותיות ושליטה על הגוף, של שחרור מוחלט – אפילו ממה שהטבע ברא.

אך האם אנו באמת מעצבים את עצמנו כראות עיניו? מובן שלא. 50 שנים לאחר השתלת ציצי הסיליקון הראשון לטימי ג'ין לינדסי, כיום בת 80 ועובדת במשמרת לילה בבית אבות, ועדיין נושאת את השתלים הניסיוניים מלפני יובל – כ-5-10 מיליון נשים בעולם עברו ניתוחים להגדלת חזה, רובן מסיבות של אסתטיקה, אולם חלקן גם בעקבות סיבות בריאות או כחלק מניתוח לשינוי מין, מדווח ה"גרדיאן" ומפורסם היום  ב"הארץ". ויש פלסטיקאים המדברים על 20 מיליון מנותחות ברחבי העולם.

ואולם נשים רבות שעברו ניתוחי חזה מעידות בפתיחות על הלחצים החברתיים והתרבותיים שבעקבותיהם החליטו לעבור את הניתוח. וירג'יניה בלום, מרצה לאנגלית באוניברסיטת קנטקי ומחברת ספר על ניתוחים פלסטיים, אומרת למשל: "ראיתי בטלוויזיה שחקנית שללא ספק עברה ניתוח להגדלת חזה, והבנתי פתאום שאני רואה נשים כאלה כל הזמן. החזה שלהן לא נראה אמיתי, אבל טבעי לגמרי לראות אותו בכל מקום".

הנה למשל מה שכתוב באתר של מנתח נוסף:

"השדיים הם תמצית הנשיות. נשיות איננה מתבטאת בהכרח בשדיים גדולים בעלי נוכחות בולטת אלא גם בשדיים קטנים, מעוצבים, יפים ועדינים".

אך, איזו רגישות. איזו אמפתיה כלפי המטופלת. המנתח – הגבר המבין, בעל הידע, ובעל הסכין – מבין את נפשה ונימי נשיותה של האישה שניצבת מולו. הוא יחתוך אותה ויהפוך אותה למושלמת. ממש פאר היצירה: מעוצבת, יפה ועדינה. אגסית.

המסרים הם סמויים, אך הם גלויים כמו החזה המנותח של ההיא ממפרץ המשמר – או ציור של דוגמנית העל קייט מוס בעירום. לכאורה את מנתחת את גופך בשביל עצמך – אך את גם שבויה בדפוסים ומסרים שמוכרים לך היצרנים של ה"אח הגדול", מגזיני האופנה, יצרני תחליפי המזון דיאטטי, הפרסומאים ודומיהם. ומנגד – יש אותך (או אותך) על מאווייך ותשוקותייך. על איך את מרגישה (או מרגיש) עם הגוף שלך, עם המיניות שלך, העור שלך, פנייך.

קבלת הגוף שלי על מגבלותיו מזה ועיצוב שלו בכל מיני אופנים דרמטיים יותר או פחות – יכולים וכדאי שייבדקו לעומק, ולהשתנות במידת הצורך, בתקופה בה אנו חותכים את גופנו. הנה מה שכותבת בספרה המרתק "סיפורי גוף" הפסיכואנליטיקאית ד"ר ניצה ירום (2010, 14):

הפנטזיה על טרנספורמציה דרך הגוף היא ביטוי של כמיהה לשינוי, של תקווה לגאולה, להשתייכות ולהצלחה. […] (אנו מתאווים כי) העיסוי הבא, הניתוח הבא, הבגד הבא – הם שיביאו לגאולתנו".

וכרגיל, חנוך לוין אומר את זה טוב מכולנו:

אחי לאנושות, אחי לסבל,
מילדותינו הוקסמנו על ידי שדיים,
נשים בתואר אימהות דחקו לפינו
את שתי הבלוטות הלבנות האלה
כדי שנינק חלב.
לנו לא ניתנה הזכות להתנגד.
נכון, הוקסמנו, היה בזה חלב משביע,
היה זה רך ומתנדנד וכה מרגיע,
ובקיצור: השד הוא אופיום לילדים!

כשגדלנו לא ראינו עוד שדיים,
הנשים כיסו אותם בחזיות,
(היום אומנם פחות),
והעלו מאוד את מחיר הזכות
לגעת בם, לראות ולנשק.
באופן זה, מטומטמים בידי חלב אימנו,
ומנועים בכוח מגישה חופשית לשד,
הפכנו את העסק לעניין גדול
תכלית ומטרה, ליופי בהתגלמותו.

אחי לאנושות, אחי לסבל,
הגיע השעה לקבוע אובייקטיבית:
השד אינו יותר משק שומן,
גבשושית לא מעוצבת, נפיחות חיוורת,
תפיחה בצקית לא אפויה עד תום,
מוצר פרסומת מעורפל עם מתיקות אמריקאית,
גבנון קדמי חסר עמוד שדרה,
גידול שצורתו סתמית ושקצהו מסתיים
בציץ בולט בצבע בוץ.

אחי הודו, השד עקום, עקום,
הוא לא נכון, לא צודק, לא מוביל לשום מקום,
השתחררו מקסם השדיים!
התגייסו לצנחנים!

חנוך לוין / "יעקובי וליידנטל"

 

6 comments on “המחשוף של אביבית בר זוהר לפני ואחרי: בהלת שתלי הסיליקון מכה שנית

    • אני מסכים אתך לגמרי.

      פניתי עם הסיפור הזה לכתבי הבריאות של כמה עיתונים, אך בינתיים אף אחד לא הרים את הכפפה.

      אני חושב שהמחלה החדשה הזו צריכה לעניין את הציבור, ואם החוקרים צודקים בטענתם – הרי לבטח מסתובבות מאות נשים עם תסמינים כאלה ואפילו לא יודעות כי השתלים יכולים להיות המקור לכך. חשוב מכך: הוצאתם תפתור את הבעיה.

  1. לא הבנתי. בשתלים? מאיפה עוד יכול לדלוף הסיליקון? אני לא מומחה לניתוחים פלסטיים, אבל לפי הבנתי את מה שכתבו החוקרים, מדובר בסיליקון של שתלי החזה

  2. לצערי רק היום ראיתי את הפרסום שלך בעניין.. אני חולה במחלת ריאות אינטרסטציאלית ובתסמונת המתוארת ועוד מס׳ מחלות נלוות כמו דלקת מפרקים שגרונית, אוסטיאופורוזיס והיד נטויה.. כמו כן מטופלת כבר למעלה מ3 שנים בפרדניזון בגלל השתלים הארורים האלה.. עדיין נמצא בכל מקום בגופי, כולל ריאות, עמוד שידרה,כבד, כליה, בלוטת לימפה וברכיים.. זה מה שידוע עד כה.. עברתי כבר 6 ניתוחים וכאמור היד עוד נטויה.. באחד הניתוחים הוצאה גרנולומת סיליקון מקיר בית החזה שהביאה אותי למצב קריטי שנבע מהתדרדרות נשימתית.. כשהסטורציה הגיעה ל88% טסתי לניתוח וטיפולים נוספים בארה״ב. המחלה גרמה גם לתת משקל ממושך וחמור- 37 ק״ג היה הנמוך ביותר. קרוב ל10 שנים שקלתי מתחת ל45 ק״ג. סבלתי מסימפטומים רבים הקשורים למערכת העיכול לאורך כל השנים ללא ממצא אבחנתי.רק לאחרונה נמצאו חלקיקי סיליקון גם בביופסיית מעי.
    חבל שלא ראיתי את הפרסום קודם אולי היה חוסך מעט מהסבל הרב שחוויתי ועוד עתידה לחוות ככל הנראה עד יומי האחרון.

    • תודה רבה על התגובה
      מקווה שתסבלי פחות
      ממליץ לך מאד על טיפול פסיכולוגי המתמחה בשיקום ובליווי של מחלות ומצבים כרוניים
      אשמח להשתמש בדברים שכתבת כאן בעתיד – למען יראו וייראו

      יחד עם זאת אין בכך לומר שניתוחים פלסטיים הם טעות. יש צורך לבחון היטב מה המטרה מאחוריהם, מי עושה אותם, ומומלץ לעבור תהליך פסיכולוגי ונפשי עמוק בכדי לעבוד על כל דימויים הגוף שרוצים לשנות קודם הניתוח.

      מאחל לך בעיקר בריאות ויותר שמחה בהמשך
      אייל

מה אתם אומרים על זה?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s