לכבוד יום האשה: קוקו שאנל מגיעה לטיפול

פרולוג

הסוויטה הפרטית במלון ריץ', פאריס

10 בספמבר 1944

קוקו גבריאל שאנל, את עצורה בשם הרזיסטאנס ובשם משחררנו המנהיג הדגול שארל דה גול!

תורידו את הידיים המטונפות שלכם ממני, חיילים קטנים, מכונות אטומות שממלאות פקודות של קצינים שגם הם לא יודעים כלום. אני אבוא אתכם, שלא תעיז להתקרב אלי עם האזיקים האלה שמעת.

ידעתי שזו תהיה משימה מגעילה. את יודעת מה את. בוגדת. כן. זה מה שאת. בוגדת בזויה ומזופתת, גרועה יותר מראש הממשלה פטן. הוא ירד על הברכיים בשביל הנאצים האלו אבל לפחות הוא לא הפשיל את השמלה שלו לפני זה כמוך.

אתה בטח לא יודע מה זו שמלה הגונה אפילו אם בחורה תדחוף לך אותה בפנים, חזיר מטונף.

שבועיים מאוחר יותר

 

 

קוקו פותחת לי את הדלת בשעה הקבועה שלנו. משהו בה שונה, חי יותר, חיוני. השמלה השחורה בעלת הקווים הישרים, הפשוטים, היא העור השני שלה. בכך היא מממשת את תפישת עולמה – פשטות היא המפתח לאלגנטיות. הסוויטה, גם היא כרגיל, ממורקת אך נעימה. כאילו האוויר קל יותר, מחדד חושים. אני שואל את עצמי היכן השינוי. אני שם לב לעיניים החומות-שחורות שלפתע להבה ניצתה בהן. לרעד הכמעט לא מורגש של עור הפנים, שנמתח מעט יותר על עצמות הלחיים. לסומק קל בלחיים. מדהים איך היא נראית בגיל 61, אני מציין לעצמי.

איך השתחררת, ועוד לאחר 3 שעות? אנחנו מתיישבים בכורסאות הקבועות.

חשבתי שאתה כבר מכיר אותי.

רוצה לספר לי על זה?

ורה לומברדי, היא תמיד היתה צרה. ידעתי את זה כל השנים. אתה יודע, ביום שפגשתי אותה, בהתחלה לא שמתי לב אליה בכלל. אחר כך היא אמרה לי שהיא ראתה אותי. שהיא בעצם ניגשה אלי. זה היה באיזה מועדון בפאריז, אני לא זוכרת איזה, לא משנה. בכל אופן, היא היתה עם מישהו. אני זוכרת שהיא היתה קצת שתויה והיא והוא צחקו ודיברו ביניהם ורקדו ואז היא הכירה ביני לבין הגבר שהיתה איתו. הוא היה איזה בן מלוכה בריטי. קרוב משפחה שלה. אתה יודע שהיא הבת החורגת של הדוכס מווינסדור, כרגע סיימתי לשוחח אתו, לא משנה. איפה הייתי, אה, לא ראיתי עד אז אנגליה מחורבנת נוהגת בכזו חופשיות. אלה היו שנות ה-20, במלחמה. אני שיחררתי את הפריזאיות, אבל האנגליות? הן היו חסודות ותקועות במשחקי הבינגו שלהן ובעוגות פירות ובמפגשי חברה המטופשים שלהם. ורה היתה שונה. העיניים שלה, ירוקות ועמוקות. הסומק בלחיים. המבט העמוק הזה. התחלנו לדבר ודבר הוביל לדבר ומצאנו את עצמנו רצות החוצה אל מחוץ למועדון, שתינו, בורחות מהמרקיז הזה או מי שהוא לא היה, ומצחקקות כמו שתי נערות שברחו מהשיעור. (היא משתתקת. מסיתה את עיניה לכיוון החלון, שותקת שתיקה ארוכה…)

ומה קרה אז?

כשהיינו בחוץ, רק שתינו, פתאום הכל היה תקוע. לא נעים כזה. מביך. האמת, רציתי שהיא תעלם. לא רציתי לראות אותה שם יותר. היא המשיכה לדבר ולדבר ואני בכלל לא שמעתי אותה. ולקחתי אותה לאיזה בית קפה והיא דיברה על המשפחה שלה והאצולה האנגלית ואני הרגשתי כל כך ריקה. אולי מה שהרגשתי זה היה בעצם בדידות. או שנאה. בעצם שנאתי אותה על שהיא באה איתי. שהיא פיתתה אותי.

אולי שנאת את עצמך על זה שרצית אותה לעצמך, שגזלת אותה מהגבר שאתו באה למסיבה?

אני גזלתי אותה, מדהים! אני פרנסתי אותה כיח"צנית שלי לאחר מכן במשך כמעט 20 שנה. אני הפכתי אותה למה שהיא היום. ומה בסך הכל ביקשתי ממנה? לפגוש את צ'רצ'יל לכמה דקות, להעביר לו מכתב. אחרי כל מה שעשיתי בשבילה, ואתה יודע מה – גם בשבילו, בשביל ה… צ'רצ'יל הזה שכולם מעריצים פתאום. אתה יודע שהוא אמר לי? שאני הייתי נקודת מפנה בחייו! שצבעתי את חייו בצבעים חדשים.

ואני מבין שהצרפתים בעצם עצרו אותך בטענה שניסית לגייס את ורה כדי שתטמון לצ'רצ'יל מלכודת. כדי להתנקש בו.

אז הם טוענים. עם של בוגדים. בעיקר בוגדות. אני שיחררתי אותן, את הנשים הפריזאיות. בזכותי הן מתלבשות בשביל עצמן ולא בשביל הגברים שלהן. אני הראשונה שנתתי להן בושם אמיתי. שאנל 5! והן – כמו עדר – נוהרות אחרי השמועות. אני עזרתי לנאצים? מה אני אשמה שמפקדת הגסטאפו התמקמה בדיוק במלון ריץ'? וזה שמי שבמקרה היה לי רומן אתו בזמן המלחמה, האנס גונטר (החץ) פון דינקלג', היה קצין אס אס? זה שינה לי? מבחינתי הוא היה מקסים ואינטליגנטי וחכם. היה בו משהו כל כך מסתורי. הוא תמיד הפתיע במשהו. לא משנה. (מבטה לוכד את מבטי) אני באמת נסחפת היום. ושאני ניסיתי לנשל את משפחת וורטהיימר מהזכויות על שאנל 5? שטויות. הנה עובדה: צ'רצ'יל בעצמו מנסה להיות אתי בקשר היום.

חבר שלך פיקאסו אמר שהוא לא שיתף פעולה עם אף צד של הטרור, לפחות באופן פאסיבי.

מה אתה רוצה לומר בזה?

קוקו, לעומת אמנים ויוצרים אחרים, את בחרת. בכובש.

אני לא בחרתי. הגברים הללו בחרו בי. אני פשוט הלכתי איתם.

את יודעת, פרויד טען שבגיל מסוים הילדה מגלה את ההבדל בין המינים והיא מתאכזבת מאמא שלה ופונה לאבא שלה לקבלת נחמה. היא רוצה מאבא שלה דברים שאין לה כילדה וכאישה לעתיד. מאוחר יותר היא עושה שלום עם מחסור זה ועם אמה. ואולם אמא שלך מתה כשהיית צעירה, מיד לאחר מכן אבא שלך נטש.

אתה רוצה לומר שאני עדיין מחפשת את אבא שלי?

המוות של אמא היה יכול להיחוות לילדה בת 12 כבגידה עצומה, ועל רגשות מפחידים אלה סביר שחווית רגשות אשם. האשמה הזו יכולה להיות כוח מניע עוצמתי ביחס שלך כלפי נשים בחייך הפרטיים והמקצועיים כיזמת, כמנהלת וכפמיניסטית. אני מעריך שלא בכדי בחרת לשחרר את הנשים מכבליהן. יחד עם זאת גם אבא בגד ונטש. קשרים אינטימיים מפחידים אולי?

אתה יודע איך קוראים לנו כאן? משתפי פעולה שוכבים. בפעם האחרונה ששכבתי עם האנס גונטר, "המרגל הנאצי" כמו שקוראים לו כאן עכשיו, כשהוא היה בתוכי, עלו לי פתאום זכרונות. על החושך, האפלה, הריח הטחוב, הנורא, של האבק. מאז שאמא חלתה היא שכבה כל היום. היא הפסיקה עם הבישולים, עם הנקיונות. יום אחד היא קראה לי ואמרה לי גבי, ככה היא קראה לי, גבי, את לוחמת. את תמיד עושה את מה שאבא שלך והאחים הלא יוצלחים שלך לא מעזים לעשות. את תמיד עושה רק מה שאת רוצה. אז תבטיחי לי משהו אחד: תמיד תמשיכי לעשות רק מה שאת רוצה. ואתה יודע מה אני חשבתי כל הזמן הזה? שהפה שלה מסריח (היא מתחילה לצחוק) זה מה שהיה לי בראש המזורגג שלי. לא יכולתי לסבול את הריח שלה. אולי רציתי שאמא תמות כבר (דמעות עולות בעיניה). אחרי זה שנאתי את אבא על השקט והבלבול שלו והריחוק. רציתי שימות, שיעלם. מצחיק שזה באמת קרה.

קוקו, את לא אשמה שהורייך נטשו.

הלוואי שזה היה קל כל כך. לפעמים אני מתעוררת בלילה בבהלה. אתה יודע מה אני חושבת? שהמלחמה הזו התחילה בגללי. אני יודעת שזה טיפשי לחשוב ככה. אבל זה מה שמשגע אותי בלילה. שאם רק הייתי קצת יותר נחמדה להאנס גונטר, אולי לכולם, אז המצב היה עכשיו יותר טוב. אויש לעזאזל, תראה מה גרמת לי לעשות, אני בוכה עכשיו. שיקפצו לי כולם. אנשים קטנים.

קשה להרגיש את כל העצב הזה, האשמה הזו.

עיניה של קוקו מתרוממות וננעצות בעיני. נדמה כאילו היא רואה אותי בפעם הראשונה בחייה: אתם הגברים, היא מסננת בקול סדוק מכעס, תמיד אתם חושבים שאתם יודעים הכל, אה?

ψ

ועוד שתי נשים חזקות, מדהימות וראויות לציון ביום האישה, הפעם משלנו. אחת מהן סבלה רבות בחייה:

חוה אלברשטיין ולאה גולדברג

ψ

נשים, טוענת פסיכותרפיסטית מגדרית ופמניסטית ננסי צ'ודורו, בנויות בתוך מארג של קשרים. הזהות הנשית מוגדרת מתוך קשר עם האחר, יותר מהזהות הגברית, היא טוענת. כל מי שיש לו בנות יכול להיווכח בכך ללא מחקרים או תיאוריות.

מי ייתן והעולם יהיה מאוזן יותר, שקט יותר והרמוני יותר