האני מאמין שלי לטיפול שיוצר שינוי

1. אמון, אמון, אמון. אתם לא מכירים אותי. כרגע נפגשנו. אני צריך לרכוש את האמון שלכם. יש לכם זכות לקחת את כל הזמן שבעולם עד שתרגישו בטוחים לחשוף את עצמכם ואת מה שמטריד אתכם בפני.

2. בחדר יש שני אנשים. החיבור ביני לביניכם הוא העיקר. הקשר בינינו. אם לא תרגישו בנוח, אם לא תאמינו לי, אם לא תרגישו שאיכפת לי, או שלא תעריכו את מה שיש לי לומר – למה שתוציאו מילה מהפה שלכם?

אתם לא צריכים לרצות אותי. אגב, עוד מלה על הקשר: מחקרים ותיאוריות כבר הוכיחו שכפי שאתם מתנהגים בקשר הטיפולי – כך אתם מתנהגים במערכות היחסים שלכם. לכן הקשר הטיפולי הוא זירת ניסוי מעולה לשינוי דפוסי יחסים.

3. האוריינטציה שלי היא דינמית, אבל בפועל אני מאמין בהתאמת הטיפול למטופל, בכל רגע ורגע.

4. ובכל זאת – לא באתם לנוח, באתם לעבוד. אם באתם כדי שאני אהנהן על כל מה שאתם אומרים, לכו לפסיכולוג אחר. כדי לשנות את הדפוסים והאמונות שתוקעים אותנו בחיים צריך להעיז ולהתבונן על עצמנו ביושרה ובכנות. ואחר כך להעז לשנות אותם.

5. רוצים עצות? לכו לקואצ'ר. בשינוי אמיתי אין קיצורי דרך. מורה אחד אמר לי שפסיכולוגים משמשים מיילדים לשינוי שהמטופלים שלהם עושים בעצמם. אני קונה את זה. אני לא אומר לכם מה לעשות – אתם מוצאים את התשובות בעצמכם.

6. עם זאת, טיפול לא צריך לקחת עשר שנים ולא להוביל לשום מקום.

7. אני מאמין בכוחו של השכל הישר, ובכוחן של הרגשות. ובחוכמה לדעת לשלב ביניהם.

8. אנחנו גדלנו והתפתחנו ללא תוכנית מפורטת ובלי שחשבנו על כך ללא הרף. במלים אחרות, בתנאים נורמליים, בריאים, אוהבים, בטוחים ועם מתן תשומת לב ראויה – הנפש מרפאה את עצמה ונעה לכיוון ההתפתחות הרצויה ממש מעצמה. בדיוק כמו ששבר ביד יודע לרפא את עצמו לבד – אנחנו רק צריכים לספק ליד את התנאים המתאימים לכך. תנאים נורמליים ובריאים = לאפשר לילד (או לעצמך) להיות הוא עצמו, להאמין בו (או בעצמך), לספק לו אהבה וביטחון, תנאי מחייה בסיסיים (לא, לא צריך פיצוי חומרי כל יום על כך שאתם ביקורתיים, לא זמינים, מרוחקים או חלילה וחס – אלימים). בקיצור: התפקיד שלנו כהורים – וכאחראיים על הבריאות הנפשית שלנו אנו – הוא להסיר את המכשולים. את הריפוי הנפש ותת המודע יודעים לעשות לבד.

9. להגיד למישהו (לעצמי, לבן/בת זוגי, לילד שלי) מה הוא צריך לעשות – אם הוא לא ביקש זאת ואם זה לא מתן גבולות בסיסיים של בטיחות – זו אלימות.

10. לצעוק באופן קבוע על ילדך (ועל עצמך), לבקר אותו, לכעוס עליו ללא הרף, וחלילה להכות אותו לאורך זמן וכמדיניות – זו אלימות חמורה עוד יותר. יש להבין את מקורותיה, ולעשות מאמצים כנים ונמרצים להפסיק התנהגות זו – היא פוגענית מאוד – השפעתה תימשך שנים רבות!

11. שינויים קורים. והם מלהיבים 🙂

על הטיפול שאני מציע הקליקו כאן

מה אתם אומרים על זה?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s