דיכאון מקושר מזה זמן רב עם ראייה – ולתפישת צבע בפרט – והקישור ביניהם מתבטא בשפה יומיומית. בעברית משתמשים במונח מרה שחורה (שמקורו ביוון העתיקה ממערב ובסין ממזרח) ובאנגלית דיכאון מכונה לעתים קרובות "הרגשה כחולה". קשר זה נמצא גם באמנות. "התקופה הכחולה" של פיקאסו למשל, החלה לאחר התאבדות חברו הקרוב, קרלוס קסחמאס (Casagemas), והיא מאופיינת בסדרה של ציורים מרשימה בגוונים של כחול קר, המבטאים את המלנכוליה העמוקה שהוא חש באותו זמן.
למרות שהקשר בין דיכאון לצבע הוא מטפורי בעיקרו, אין למעשה ראיות כי הם קשורים באופן הדוק זה לזה. אבל יש חדש. הבלוג המרתק של הניורוביולוג המולקולרי והתפתחותי הקורא לעצמו מו (שפוסט זה הוא תקציר לפוסט שלו) מפרסם מחקר חדש המוכיח כי חולי דיכאון חווים את העולם בצבעים כהים ודהויים יותר.
בשנה שעברה, ניורופסיכיאטר לודגר טברץ פון אלטץ ( van Elst ) מאוניברסיטת פרייבורג ועמיתיו דיווחו כי חולים הסובלים מדיכאון מג'ורי (MDD) הפגינו רגישות מופחתת לאור. לעומת זאת, צוות של חוקרים מאוניברסיטת ייל הראה תפישה חזותית מוגברת לתנועה בקרב הלוקים בדיכאון. אך ניסויים אלה לא יכלו לקבוע אם השינויים שנצפו היו עקב שינויים ברשתית או חלקים שונים של המוח שדרכו עובר המידע החזותי ומעובד. ובגלל שהם היו מבוססים על חוויות מודעות של המשתתפים, דיווח ההשפעות יכול להיות מווסת על ידי מנגנוני קשב או אחרים.
עיניים פקוחות. מבט מפוכח על פסיכולוגיה 
Excellent.
I added your site to my favorites
.
Elena
תודה אלנה!
את יכולה גם להירשם בעמוד הבית לרשימת השליחה – ולקבל הישר לתיבת המייל שלך את המאמרים בעת שהם מתפרסמים.
אייל