אני מכיר ילדה בשם "אמונה", אשר כתבה ספר שנקרא "להיות מוזרה". בכנות, הרגשתי קצת מוזר לכתוב על "להיות מוזרה". אבל אז אני כל הזמן חוזר על המלים הראשונות שעלו במוחי אחרי שקראתי את זה לילדים שלי בפעם הראשונה, ולאחר שמיעת בת ה-4 שלי אומרת, שוב ושוב, "קרא את זה שוב!" אני כל הזמן חושב: "אלוהים... Continue Reading →

1. אמון, אמון, אמון. אתם לא מכירים אותי. כרגע נפגשנו. אני צריך לרכוש את האמון שלכם. יש לכם זכות לקחת את כל הזמן שבעולם עד שתרגישו בטוחים לחשוף את עצמכם ואת מה שמטריד אתכם בפני. 2. בחדר יש שני אנשים. החיבור ביני לביניכם הוא העיקר. הקשר בינינו. אם לא תרגישו בנוח, אם לא תאמינו לי,... Continue Reading →

דיכאון מקושר מזה זמן רב עם ראייה - ולתפישת צבע בפרט - והקישור ביניהם מתבטא בשפה יומיומית. בעברית משתמשים במונח מרה שחורה (שמקורו ביוון העתיקה ממערב ובסין ממזרח) ובאנגלית דיכאון מכונה לעתים קרובות "הרגשה כחולה". קשר זה נמצא גם באמנות. "התקופה הכחולה" של פיקאסו למשל, החלה לאחר התאבדות חברו הקרוב, קרלוס קסחמאס (Casagemas), והיא מאופיינת בסדרה... Continue Reading →