תחשבו מה שתחשבו על הספר של איימי צ'ואה, אמא נמרה וכו'. מן הסתם היא פורטת לנו על עצב רגשות האשם. אחרת אני לא מצליח להסביר איך הספר שלה בסגנון המדריך-להורות-עשה-זאת-בעצמך-אבל-אחרת-מכל-מה-שחשבת הגיע למקום הרביעי ברשימת רבי המכר של אתר אמזון בארה"ב. היא גם כיכבה בכל העיתונות הכלכלית העולמית - את זה אני דווקא יכול להבין -... Continue Reading →

אבא, למה אתה עושה בולבול? שואלת ילדה בת 3 בסקרנות את אביה, מתבוננת בריכוז בעודו משתין. האם להילחץ? האם זה תקין? הורים לילדים בני 3-4 מגלים שילדיהם מגלים לפתע התעניינות מוגברת בהבדלי המינים ובמיניותם.  הילדה מגלה שהיא ואמה שונות מאביה ומאחיה. יש לה פיפי. לאחיה יש בולבול. היא עושה את צרכיה בישיבה. אבא עושה פיפי... Continue Reading →

התעוררנו בחודש האחרון למזרח תיכון חדש. לפתע נשים ערביות עטויות רעלות נעמדות מול טנקים, כאשר החיילים יורדים ומחבקים אותן. אותן נעליים, שבזיכרון הלאומי שלנו נשארו מאחור במדבר, כאשר בעליהם חסרי השם ברחו מפחד החייל הציוני הגיבור, פתאום נישאות בידי אלפי אנשים בעלי פנים בראש חוצות, בכיכרות, ברחובות. המחאה הערבית קיבלה פנים. לפתע יש בצד השני... Continue Reading →