"או הו הווו, או הו הוווו"... אתה שולח יד, מגשש לחפש את הכפתור לנתק את הנודניק שיכבה את ה"חיפושיות" שמעירות אותך בבוקר. מי בכלל חשב על לכוון את השעון המעורר בטלפון עם השיר המעצבן הזה? כאב לופת אותך אי שם בחלק האחורי של הראש. אתה יודע. בטח שאתה יודע. אבל אתה מדחיק. בזה אתה אלוף.... Continue Reading →
תעמדו לצד החברים ההומואים שלכם! וידאו מרגש וממלא גאווה
את הקישור ראיתי לראשונה באתר פסיכולוגיה עברית וכתבתי פה לפני כמה חודשים על וידאו מרגש ומחזק עוד יותר, וישראלי, וחשוב יותר - אמיתי: הסיפור של יובל ולירן, שחיים יחד כמעט עשור. בשיחה עם עיניים פקוחות אמר לי יובל שהיום, כחמש שנים לאחר החתונה, "אני זכיתי. אבא מקבל, אבא שותף למה שקורה בחיינו, היום אני יודע שאבא מעריץ אותי... Continue Reading →
מהפך-באך: האומץ לשנות כל מה שידעת
לפני שתאשימו אותי באלטיזם ובניתוק מהחברה שבה אני חי, אתחיל בהבהרה. אני לא חסיד של מוזיקה קלאסית. אני לא מאלה שזורקים איזה צ'ייקובסקי בסוף היום כדי להירגע, או שמנפנפים בשמות המנצחים העכשוויים. אם תשמיעו לי קטע הכי מוכר בעולם, אין סיכוי שאדע להגיד אם זה ויוואלדי, באך, מוצארט או סטרבינסקי. טוב, חוץ מארבע העונות -... Continue Reading →