"האני הוא בראש ובראשונה אני גופני. כלומר, האני נגזר בסופו של דבר מתחושות גופניות, בעיקר מאלו הנובעות ממשטח הגוף". זיגמונד פרויד, 1923, עמ' 26. והערה שהוספה ב-1927 "הדבר הרדיקלי ביותר שאישה יכולה לעשות זה לקחת בעלות על הגוף שלה", מכריזה סטייסי-אן צ'ין מול קהל של מאות אנשים, ומספרת על המחזור הראשון שלה: "אני בת 10.... Continue Reading →

סבא שלי עליו השלום היה בכלל חקלאי, אבל הוא ידע את כל התנ"ך בעל פה. ככה היו מלמדים ילדים בימים ההם: על פה. מה ששיננת - ידעת. אני זוכר אותו ישוב תמיד בפינה אפלה ומוצלת בכניסה לבית הקטן שבה גידלה סבתא שלי את ארבעת ילדיו, וגם הם בתורם גידלו בו את ילדיהם. עד שהבית פקע... Continue Reading →

בראשיתו הדיכאון הוא תפלות, כמין ערפל הצובע את הימים בצבעים עמומים, מחליש את הפעולות הרגילות עד שצורותיהן הברורות מתעמעמות בשל המאמץ שהן דורשות, ומניח אותך עייף ומשועמם ועסוק בלא הרף בעצמך". "בשעת דיכאון חוסר המשמעות שבכל מעשה ובכל רגש, חוסר המשמעות שבחיים עצמם, נעשה ברור מאליו. במצב זה של היעדר אהבה, ההרגשה היחידה הנותרת היא... Continue Reading →