אנחנו האויב

את הטור הזה כתבתי במרץ 2024 ושלחתי למערכות העיתונים. כולם דחו אותו.

ניסיתי גם באפריל ובמאי – נאדה.

אני מפרסם אותו פה – ככול שעובר הזמן הרלוונטיות שלו רק עולה; ואיתה תחושת הקבס מממשלת האובדן.

חמורה אף יותר היא תרדמת כל שומרי הסף במדינה: ראשי שירותי הביטחון (שב"כ, מוסד), נבחרי הציבור, ראש ההסתדרות, ראשי המשק, בעלי המיליארדים בהייטק, הצבא, המשטרה, וגם בג"ץ. אין על מי לסמוך.

אז הינה הטור – תשפטו בעצמכם.

***

אנחנו עולים לשלב הבא במלחמה על חיינו כפי שהכרנו אותם. מלחמה על עתיד ילדינו; על זכויות בסיסיות לבנות שלנו. על הזכות הבסיסית לחיים של שוויון ושל הגינות ושל חופש. על קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ומתקדמת. כל מה שלימדו אותנו לא הכין אותנו לימים נוראים אלה. במידה רבה, אפילו להיפך. חונכנו על ערכים אחרים. הישלו אותנו. הופקרנו. נבגדנו.

אל תתבלבלו: מבחינת השלטון והסדר העולמי שהם מייצגים, ושלו הם שואפים – אנחנו האויב.

שנו את הדיסקט בראש: מדובר באנשים מזן אחר. הם לא דמוקרטים. הם לא מאמינים בשוויון. הם לא שואפים לשלום, לאחווה או לחירות. בדיוק ההיפך: הם כוחניים, אלימים, ומטרתם היא לדכא, להשתמש ולשלוט. הם מאמינים בכל מאודם בעליונותם על אחרים. והאחרים הם (גם) אנחנו.

תבינו: מבחינתם – אנחנו האויב האמיתי.

שנו את הדיסקט בראש: מדובר באנשים מזן אחר. הם לא דמוקרטים. הם לא מאמינים בשוויון. הם לא שואפים לשלום, לאחווה או לחירות. בדיוק ההיפך: הם כוחניים, אלימים, ומטרתם היא לדכא, להשתמש ולשלוט. הם מאמינים בכל מאודם בעליונותם על אחרים. והאחרים הם (גם) אנחנו.

אנחנו בדרך להתנגשות. הרע עוד לפנינו. המחאה תתגבר. המלחמה תמשיך. החטופים לא יוחזרו. השלטון יעשה הכל כדי להכניע אותנו.

יהיו יותר שקרים, יותר עליות להם ב"סקרים". יותר אלימות משטרתית. יותר דם ברחובות. יותר מניפולציות (אפשר להכניס לינק לדברים של חלי טרופר ולדברים של רונן בר). הם לא יוותרו.

אבל גם אנחנו לא. אסור לנו.

מטרת השלטון הנוכחי היא אחת: לשלוט בכוח. לדכא כל רוח דמוקרטית. להביא לשלטון דתי, גזעני, משיחי, אלים וכוחני. מיעוט על רבים. עליונים על נחותים. נצלנים על מנוצלים. זו – ורק זו – תפישת עולמם.

***

יש בכך היגיון פנימי. השכל האנושי יכול להצדיק את הפשעים הנתעבים ביותר.

בגסות רבה, ניתן לחלק את החשיבה האנושית לשניים: התפישה הכוחנית והתפישה הכוללנית. הראשונה גורסת שהסדר הטבעי של הדברים הוא שליטה וסדר. האדם מטרתו לשלוט ולהכניע בכוח. כשכל אחד יודע את מקומו – טוב יותר לכולם. הגישה הכוללנית היא בדיוק הפוכה ממנה. היא מושתתת על ההבנה שטוב לי ככול שלאחר רע פחות. שהסבל של האחר מביא לסבל שלי. מדובר בדרגת התפתחות אנושית נעלה יותר. לא פחות.  

לימדו אותנו אחרת. עם התחלפות המילניום, התאורטיקן הפוליטי האמריקאי-אסייתי פרנסיס פוקויאמה הכריז שסוף המלחמה הקרה סימן את "סוף ההיסטוריה" האנושית: ניצחון של הדמוקרטיה המערבית הקפיטליסטית והליברלית על אידיאולוגיות מתחרות. האמנו שהאנושות של המאה ה-21 תהיה חברה גלובלית פוסט-קונפליקטית הנעה באופן דטרמיניסטי לעבר שלום ושגשוג קולקטיביים.

כמו השפן שרץ מעל התהום, עדיין לא קולט שהאדמה כבר נשמטה מתחת לרגליו – המערב הדמוקרטי נמצא תחת התקפה מאסיבית, ורובנו עדיין חולמים על חופשה במלדיביים.

בעוד שהתזה של פוקויאמה אותגרה עמוקות על ידי הפיגועים ב-11 בספטמבר 2001 ו"המלחמה בטרור" של ארה"ב לאחר מכן, אשליית עידן רוח האדם החופשי מתנפצת היום ברעש גדול עוד יותר. בעוד שאנחנו חיים באשליה דמוקרטית, ברבע המאה הראשונה של המאה ה21 מתחוללות מלחמות נפשעות נגד האנושות.

בין 1998-2003 שלושה מיליון אזרחים נרצחו ברואנדה על ידי בני עמם. בגבול הצפוני שלנו דור שני של ילדים סורים מושמדים בגז על ידי השלטון שלהם. ב2003 נרשם רצח העם הראשון של המילניום, בדרפור שבסודן. ב2011 נסוגה ארה"ב מעיראק, וב2021 מאפגניסטן – משאירה אחריה אדמה חרוכה ומיליוני חיים שבורים ורצוצים. בוקו חראם בניגריה ואל קעידה והחותים בתימן חתומים על שואות נוספות לעמים שבהם הם צמחו.

עליית האיסלם הקיצוני; מלחמת השגיונות של פוטין שהפך את המערב לנאצים. שמצדיק פשעים מחרידים, אונס שיטתי, עבדות, עינויים, רק בשל רעיון שאין לו ביסוס מציאותי. הצטרפותן המגה-היסטורית לפני שלושה חודשים של מצרים, איראן, איחוד האמירויות ואתיופיה למדינות הBRICS. תוכניתו הגרנדיוזית של נשיא סין שי ג'ינפינג – מיזם "החגורה והדרך" – דרך המשי החדשה המקיפה כבר כיום 75% מאוכלוסיית העולם ומחצית מהתמ"ג העולמי. עליית הפופוליזם הרדיקלי באירופה ובארה"ב ואצלנו.

כמו השפן שרץ מעל התהום, עדיין לא קולט שהאדמה כבר נשמטה מתחת לרגליו – המערב הדמוקרטי נמצא תחת התקפה מאסיבית, ורובנו עדיין חולמים על חופשה במלדיביים.

ביבי בעצמו הוא כלי משחק במטריקס הכוחות העולמי הזה. כמנהיג ללא עכבות, המחיר שלנו אפסי בעיניו.

אבל הוא לא שולט, אלא נשלט. הוא בסך הכול פיון נלעג, כלי שימוש בידי כוחות עצומים ממנו. עבד להזיות שלו. המלחמה בישראל היא קפסולציה זעירה של התמורות העולמיות הללו. זעירה אך מאוד אסטרטגית – גיאו-פוליטית והגותית. אנחנו מזמן על הכוונת.  

יש שתי ברירות: להילחם או לדון את הילדים שלנו לחיי עבדות.

רק בכוח ננצח. צאו למחות!

העמקה והרחבה על ההגות שמאחורי התמורות הגיאופוליטיות שאנחנו במרכזן, מאמר מרתק ומפחיד של תומר פרסיקו:

שנאה עצמית מערבית ובובת הוודו שהיא ישראל