בחג הפסח אנו מצווים לספר לילדנו את שלמדנו על החיים: "והגדת לבנך". מכל מוספי הפסח שנתרגשו עלינו לטובה, רק עורכי טייםאאוט זכרו מצווה זו, במוסף החג "מה למדתי על החיים – שיעור קצר על החיים מ-15 אנשים שאנחנו מעריכים". ועוד אומרים שהתל אביבים חיים בבועה.
מה היה שם? אורנה בנאי אומרת לנו להפסיק להתחבא, גבריאל מוקד מלמד אותנו על פרספקטיבה (טנק בריטי בארצישראל לעומת צורר נאצי באירופה, חבורות ספרותיות רעיוניות בשנות ה-50 לעומת עורכי דין ורואי חשבון החסרים כל אמפתיה בשנות האלפיים), רני בלייר מלמד אותנו שיעורים בהורות ("כרוניקה של פרידה"), מיקי בוגנים למד על אהבה ללא תנאי ומלמד אותנו מהי, בינו גבסו למד מי הבוס האמיתי ("כשאישה הולכת היא לא חוזרת אבל כשגבר הולך הוא חוזר"), ומוחמד בכרי מסכם: מה למדתי? לא למדתי.
מובן שקצרה כאן היריעה לציין את כל האמירות וההגדים שאמרו האנשים, ועם אלה שלא ציינתי הסליחה. כמובן גם שזהו הדהוד פנימי שלי – הדברים של אותם אנשים שנגעו בי: ריגשו, הרחיבו את אופקי, חייכו את פני.
אך רשומה אחת בלטה לטעמי בשפתה, במוזיקה שהמילים יצרו, במובנים חדשים ומקוריים שיכולים להיות לחיים – אם רק נאפשר לעצמנו לעצור, להתבונן ולהקשיב. ברשומתו של במאי הקולנוע ערן קולירין יש את כל הכלים ליצור מעצמנו אנשים כנים יותר, מקשיבים ומקוריים יותר. כנראה צריך נפש פיוטית במיוחד ומספיק שעות מול תוכנות עריכה כדי לחשוב כך:
"אני מחבב פורנוגרפיה ביתית. היא כוללת רגעים מתים רבים. רגעים שבהם מישהו עונה לטלפון, או קם ממיטתו כדי לסגור וילון, לעתים אפילו דקות ארוכות בסוף האקט, דקות שמישהו פשוט שכח לחתוך. צפייה מרובה בפורנוגרפיה ביתית מביאה למצב שבו די בתמונת וידיאו מחורבנת כדי לעורר. דברים משונים מתחילים למשוך את דעתך אז, מצלמות אבטחה, סרטי יום הולדת, בעצם כל מה שצולם בעדשה ביתית ובתנאי אור גרועים. אתה מביט בהם נפעם וממתין להתרחשות".
ב-3.5.2012 יעלה ערן קולירין את סרטו החדש "ההתחלפות" בכיכובו של דב נבון למסכים הגדולים. הנה כמה רגעים: לעשות משהו חסר משמעות ביום, לאמץ חיית מחמד ולהקשיב.
תצלום רשומה: ההתחלפות, טיזר 4. סרטי יונייטד קינג ביו טיוב
עיניים פקוחות. מבט מפוכח על פסיכולוגיה 
מה אתם אומרים על זה?