לכבוד יום האישה: נינה סימון מגיעה לטיפול

נובמבר 1969 הדפיקות בדלת הסגירו את מצב רוחה. אני כבר מכיר אותן, את הדפיקות שלה. את רובן. כשהצעתי בפעם הראשונה שנבדוק יחד מה המשמעות של כל סוג של נקישה בדלת, ידעתי שנגעתי בה. משהו לפתע ניצת בלהבה שבעיניה, והרגשתי איך היא מתבוננת בי במבט שיכול לשרוף. מפחיד איתה לפעמים, ציינתי לעצמי. וגם מרגש ונוגע כל […]Read Post ›

נימולים, גירודים, לחץ בחזה, חנק וקוצר נשימה – ברוכים הבאים לעולמו הגופני המלחיץ של התקף החרדה

ג', בן 40, בריא בדרך כלל, יצר קשר בהול עם הרופא שלו. לפני יומיים הוא קיבל מכה חזקה בראש ובגב בתאונת דרכים קטנה, ומאז החל להרגיש נימולים מוזרים בפניו, הנעים מצד לצד, באזור הלחי והעין, ולפעמים הוא מאבד כל תחושה בלחי. ביומיים האחרונים הוא גם בילה את רוב שעות הערות (אך לאו דווקא עירנות) שלו […]Read Post ›

האם אני בדיכאון קליני? האם אני סובלת מהפרעת חרדה?

אולי זה החורף, אבל באוקטובר ונובמבר מציינים ברחבי העולם וגם בישראל את היום הבינלאומי להתמודדות עם מצבי דיכאון וחרדה. בנוסף, מציינים באוקטובר את שבוע בריאות הנפש העולמי, ובארה"ב מציינים את יום ה-National Depression Screening Day, או בתרגום חופשי יום "האם אני בדיכאון"? כפי שכבר כתבתי לא מעט, הדיכאון ובת דודתו החרדה נהפכו למחלה של המאה ה-21. […]Read Post ›

הצרכים של הנפש: על ביוב, נוזלי הפרשה ורגשות

המים המסריחים הם האם של כל הדברים" אמרה אלכימית יצירת אמנות היא תהליך של פירוק נפשי*. הציור, השיר, הספר, היצירה המוסיקלית, התנועה, הריקוד, התבשיל, הקו על הדף – אלה ייהפכו לאמנות רק אם בתהליך היצירה עבר היוצר לפרקים רגעים של הפרשה לא מתוכננת, מנותקת מהמתוכנן, אוטומטית ולא רצונית. יש שמכנים אותה מוזה, אחרים – חיבור […]Read Post ›

לפצח את הלא מודע

"לפעמים סיגר הוא סתם סיגר" זיגמונד פרויד (הדגשה שלי) "חלק גדול מהחשיבה שלנו לא בשליטתנו", אומר פרופ' דניאל כהנמן, פסיכולוג קוגניטיבי, אבי הכלכלה ההתנהגותית וזוכה פרס נובל לכלכלה בראיון למוסף ראש השנה של "כלכליסט". לרגל יציאת ספרו החדש "לחשוב, לאט ומהר" (תחילה באנגלית ובהמשך בעברית), נותן כהנמן את מה שלי נראה כתשתית מדעית-ניסויית לקיומו של הלא מודע […]Read Post ›

מה ההבדל בין פסיכולוג לפסיכיאטר?

סבא שלי עליו השלום היה בכלל חקלאי, אבל הוא ידע את כל התנ"ך בעל פה. ככה היו מלמדים ילדים בימים ההם: על פה. מה ששיננת – ידעת. אני זוכר אותו ישוב תמיד בפינה אפלה ומוצלת בכניסה לבית הקטן שבה גידלה סבתא שלי את ארבעת ילדיו, וגם הם בתורם גידלו בו את ילדיהם. עד שהבית פקע […]Read Post ›