הנאום שנתניהו היה צריך לנאום

את הטור הזה כתבתי ביום שנתניהו נשא את נאומו לאומה כתגובה להחלטת היועמ"ש להעמידו לדין על אשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים. ואולם הטור נדחה בידי רוב המערכות של העיתונות הכתובה והמקוונת בישראל (אף שנראה לי שכמה מהן שקלו אם לפרסמו, וגם – למען ההגינות – לא פניתי לכולן). אפשר להבין את זאת: הטור הוא אכן נפיץ. ואולם לנוכח ההצעות להחזיר את ההחלטה בעניינו לבוחרים, וההצעות לבחירה ישירה לראשות הממשלה, אני חושב שראוי שכל בוחרת ובוחר יקראו את הדברים. ותחליטו לעצמכם.

אין זה עניין של שמאל או ימין פוליטי. בעידן של פוסט־ניוז ופייק־ניוז ראוי לפנות אל העובדות. בשביל זה לומדים היסטוריה. תקראו – ותחליטו לבד.

הנה הנאום שנתניהו היה צריך לשאת לאומה.

 

 

 

"אזרחי האומה, בדאגה כבדה, לאחר שנידונתי לדממה של חודשים ארוכים, הגיעה השעה שבה סוף סוף אוכל לדבר בכנות.

"כולנו יודעים זאת: זה חודשים רבים אנו עדים למדיניות חדשה, מדיניות של כיתור של כל הכוחות נגדנו. מדיניות זו, שאנו עדים לה בחודשים האחרונים, המוּנעת אך ורק משנאה, היא למעשה קונספירציה אשר הופנתה כנגד אותם אנשים, אשר כמונו – הוזנחו והואשמו על ידי בעלי ההון והשררה, ושנאלצו להרוויח את לחמם היומיומי במאבק הקיום הקשה ביותר.

"ביום כזה אני רוצה להגיד לכם דבר אחד ברור: כוחות השנאה האלה פועלים במטרה אחת ויחידה – לעכב את הקמת מדינת העם החדשה, ולהטיל אותנו מחדש לאימפוטנציה ולסבל.

"אזרחים יקרים, שנה של אירועים היסטוריים עולמיים מתקרבת לסיומה. אנו עומדים לקראת שנה של החלטות נהדרות. בתקופה חמורה זו אני מדבר דווקא אליכם, אזרחיות ואזרחים, האנשים הנהדרים המרכיבים את האומה שלנו. דווקא בימים אלה אני אומר לכם: על כל האומה לבחון את מה שקרה ולשים לב להחלטות הנדרשות בהווה ובעתיד!"

את הנאום הזה נשא אחד המנהיגים המשפיעים של החברה המערבית במאה האחרונה. אני מצטט אותו כאן כשירות לנתניהו, ליועציו, לשריו, לפרקליטיו ולבוחריו. הנאום הזה שינה את ההיסטוריה של האומה שבה הוא נישא, ולמעשה של העולם המערבי כולו. ועם הצלחה לא מתווכחים.

"חברים", היה צריך ראש הממשלה להמשיך ולנאום כתגובה להחלטתו של היועץ המשפטי להעמידו לדין, "אזרחי העם והאומה שלנו עובדים ונלחמים לא רק למען עצמם, אלא גם למען דורות רבים שיבואו. משימה היסטורית בעלת ממדים ייחודיים הופקדה בידינו על ידי בורא עולם. משימה שעכשיו אנו מחויבים לבצע". זהו שכנוע עצמי. זו כריזמטיות.

"ההשלכות של פעילותם של הכוחות שחברו נגדנו לא יהיו אלא כאוס, סבל ואי שיווין", ימשיך ראש הממשלה. "אני, לעומת זאת, חותר במשך עשרים שנה, במינימום של התערבות ומבלי להרוס את הכלכלה שלנו, להגיע לסדר חדש במדינה, שלא רק מבטל את האבטלה אלא גם מאפשר לכל אחד ואחת מכם לקבל חלק גדול יותר ויותר מפרי עמלו.

"ההצלחה של המדיניות הזו שהובלתי, של שחזור כלכלי וחברתי של עמנו על ידי ביטול שיטתי של הבדלי דרגה ומעמד, מטרתה היא אחת: להביא לתחושה אמיתית של קהילה. קהילה שתהווה דוגמה לכל קהילת העמים בעולם כולו. קהילה שחבריה דואגים זה לזה, ולא מסיתים האחד נגד השני. הסתה שמטרתה היא אחת ויחידה: שאלה שיש להם ימשיכו למנוע מהאחרים שאין להם להצליח ולשגשג. בדיוק כפי שמסיתים כיום נגדי.

"לפיכך רק בקושי רב הבאתי את עצמי, גם בימים קשים אלה, להחליט שלא לוותר. עשיתי זאת רק מתוך תחושת אחריות כלפי העם. אך מעל לכל, מתוך תקווה להפסיק את הרדיפה והשנאה כלפינו, ומתוך היכולת לצמצם את הקורבנות שאולי עוד היו נדרשים מאיתנו.

"חבריי חברי האומה", היה צריך ביבי להמשיך, "כנראה כולכם הרגשתם שהצעד הזה היה מריר וקשה עבורי. אבל אני רוצה להודיע לכל אחד מכם: עבודת ההגנה הזו, שנמשכה במהלך כל החורף האחרון, הושלמה". דווקא שורות הסיום של נתניהו מהנאום שנשא (רק בלי החלק שבו הוא קורא לחקור את החוקרים) טובות, וראוי להישאר איתן: "אני לא אתן לשקר לנצח. אמשיך להוביל את המדינה לפי החוק, בדיוק כפי שכתוב. אמשיך להוביל את המדינה באחריות, במסירות, תוך דאגה לביטחון ולעתיד של כולנו".

זהו, בתמצות המתבקש, הנאום שהצליח בעבר. נשא אותו בברלין, ב-22 ביוני 1941 ושוב ב-11 בדצמבר באותה שנה, הפיהרר אדולף היטלר, כשהכריז על מלחמה נגד ברית המועצות ונגד ארה"ב.