גבר מחפש אישה: אצילית, גזעית, טהורה

קבלו את הקיבעון האורלי מודל האלף החדש: בסקר שיצא השנה לגבי העדפות של גברים רווקים על בחירת נשים לדייט, קבעו הגברים כי הדבר הכי משמעותי מבחינתם היו מצב השיניים שלהן. כן, זו לא טעות. 58% מהגברים (ו-71% מהנשים) קבעו כי האומדן הראשון במעלה לפיו הם שופטים בנות זוג פוטנציאליות הוא מידת בריאות השיניים שלהן.

לאחר השיניים, דירגו הגברים את צורת הדיבור; מראה והיגיינת השיער, הידיים והציפורניים; קיום של כתובת קעקע ובחירת הבגדים והנעליים, ורק בסוף בעלות על נכסים חומריים כמו רכב ומכשירים אלקטרוניים. העדפות הנשים לגבי הגברים היו די דומות (הקליקו על התרשים למטה להגדלה).

את ד"ר הלן פישר, אנתרופולוגית ביולוגית וממחברות הסקר, זה לא מפתיע: "מנקודת מבט דרוויניסטית, שיניים טובות הן אינדיקציה אמיתית לבריאות שלך – כמה אתה שותה, מעשן, מה אתה אוכל".

מכונות להעברת גנים

הסקר, המפורסם זו השנה השלישית ברציפות על ידי אתר ההיכרויות האמריקאי match.com ובהנחייה אקדמית ומחקרית של מכון קינסי לחקר המיניות המגדר והפריון, הקיף 5,000 רווקים ורווקות ועוד 1,000 נשואים, אשר מילאו שאלון מקיף בן 200 שאלות, וכן ראיונות רחוב. הנה כמה מסקנות מרתקות לגבי הדרכים שבהן גברים ונשים מעריכים בני זוג פוטנציאליים בפרוס העשור השני של האלף החדש.

1. הרומנטיקה מתה. כמעט מחצית מהרווקים דיווחו כי הפכו הסדר חברי ("חברים עם הטבות") למערכת יחסים רומנטית. זוהי נסיקה בנתון זה, שנאמד ב-20% ב-2010. בנוסף, לגברים חשובה כיום יותר מתמיד מסגרת האשראי של הבחורה (65% מהרווקים לא היו יוצאים עם מישהו בעל חוב כרטיס אשראי ניכר), ואילו הנשים חוזרות להתעקש על התחייבות לפני אינטימיות עם בן זוג חדש (37% מנשים רווקות בשנת 2012, 31% בשנת 2011, ו-25% בשנת 2010).

"זה מאוד מפתה", אמר על הבחירה בחברים עם הטבות ל"יו.אס.איי טודיי" בלוגר מערכות היחסים צ'יארה אתיק, שספרו "Modern Dating: A Field Guide" עתיד לצאת במאי בארה"ב"הנה מישהו שאני אוהב וטוב לי לבלות זמן אתו. למה לא לקיים יחסים בלי הסיבוכים של מערכת יחסים רומנטית? אני מתאר לעצמי שאם הבסיס שם, זה יכול היה בקלות להפוך למשהו. אם החברות לא נהרסת והיחסים הגופניים טובים, אני יכול לחלוטין לדמיין הרבה זוגות אומרים 'אולי אנחנו צריכים לפתוח במערכת יחסים רומנטית רשמית יותר' ".

בכל הקשור לשוק הבשר של הרווקות לפחות, מושג ה"אחר" בוטל וכיום שולט רק ה"אני". אם אתם רוצים להיות מבוקשים, השקיעו במה שאתם יכולים לספק לבן הזוג – קריירה, מעמד, קשרים ובריאות טובה. כפי שקובעת האנתרופולוגית הביולוגית – אינכם אלא מכונות להעברת גנים מדור לדור. השקיעו ושמנו את המכונה שלכם, והערך שלכם בשוק יעלה. וזה כולל מצב כרטיס האשראי שלכם.

במבט ראשון נדמה שזה סותר את התקופה הנרקיסיטית שאנו חיים בה, שמקדשת את המראה והתדמית החיצונית. אך האמת היא בדיוק הפוכה. הנרקיסיזם הולך ומעמיק וחודר מן הקליפה החיצונית, מהפרסונה השטחית, אל תוך רקמות הבשר, הגוף והחיים התבוניים והחברתיים. כיום לא מספיק שתשפצי את שדייך או שתעדכני את המלתחה שלך. את תספקי את הגבר שלך רק אם תבטיחי לו ערך מקורי, מהיסוד, כזה שבא מבפנים, שעובדים עליו ומתאמצים בשבילו: שפה ראויה, חשיבה עמוקה, סדר גנטי מושלם, חוש אסטטי מותאם. וגם אז רק בעלות גנים משובחים, נעלים וטהורים ישיגו אותו. לכאן הגיעו לאחר סינון הפגומות, הנחותות, מפרות הסדר. כאן נפגשים הגבר והאשה החברתיים הנעלים, להביט זה בזה כנרקיסוס המביט בבבואתו בביצה.

זה נכון לגברים ונשים כאחד. מטופל סיפר לי פעם על הלבטים הקשים שלו לגבי בת זוגתו, שהקשר ביניהם ידע מורדות רבים.

"כל כך הרבה פעמים בעבר בחורות והמשפחות שלהן ביטלו אותי לא בגלל מי שאני אלא בגלל דברים חיצוניים מעברי – ההישגים שלי בתיכון, הרקע העדתי שלי, המקצוע שלי. לא נתנו לי צ'אנס. פגעו בי. בשל כך אני לא מוכן לוותר עליה למרות הקשיים. אני לא מוכן אחר כך לומר לעצמי שלה לא נתתי צ'אנס".

72468683302. הפרסונה הסקסית היא מעל לכל. בשל כך, ובניגוד רק לכאורה למסקנה מספר 1, אם לא תעברו את סף התדמית החיצונית – לא נכנסתם למירוץ כלל. האינטרנט נהפך לכיכר המפגשים המרכזית, עם כמעט שליש מרווקים (27.5%) שדיווחו כי הם יצאו עם מישהו שפגשו שם. 20% מהרווקים פגשו את הדייט האחרון שלהם ברשת (שם מצ'וטטים, כל אחד ספון בקוקפיט הבטוח והמנותק שלו), לעומת 7% שנפגשו בבר (שם מחויבים להיפגש פנים אל פנים). מגמה זו הולכת ומתעצמת כבר שני עשורים ומקבלת מאפיינים שהחוקרים יכולים לבחון ולהגדיר: הדייטינג בעולם הדיגיטלי.

חלק הולך ומועצם בתרבות זו הוא תופעת ה"סקסטינג" – Sexting – אשר 57% מהרווקים ו-45% מהרווקות דיווחו כי קיבלו הודעות או תמונות בעלי תוכן מיני באינטרנט. אך שימו לב: 23% מהם שיתפו תכנים אלה עם אחרים. נשים, אגב, משקיעות הרבה יותר בפרופילי האינטרנט שלהן מאשר גברים. גברים הרבה יותר עסוקים בשלוח את הפרופיל של הדייטים שלהם לחבר'ה, ובלכעוס שמנגד הדייט בדקה את הפרופיל שלהם.

3. נתון מדהים נוסף הוא התעצמות תופעת החיטוטים בדברים הפרטיים של בני הזוג: רווקים בשנות ה-20 לחייהם הם בעלי הסיכוי הטוב ביותר לבדוק את פרופיל הפייסבוק של החבר/ה (29%), הודעות טקסט (26%), ודואר האלקטרוני (18%), יותר מכל קבוצת גיל אחרת. אבל כמעט 1/4 (22%) מכל הנשים הרווקות עדיין נוטות לפשפש בכיסיו, במגירות או ארונות של גבר במהלך דייט, בעוד רווקים בשנות ה-30 וה-40 ייטו לבחון דווקא את ארון התרופות של בן הזוג (44% ו-38% בהתאמה).

יותר מהכל נתונים אלה מעידים על הפחד מאינטימיות: הקושי לדבר על דברים, והקושי להאמין ולסמוך על אנשים. אך אינטימיות מחייבת הפרדה: כאשר בן הזוג אינו אדם נפרד מכם אלא משמש תומך ומרגיע של צורכי העצמי, אין על מי לסמוך כי למעשה ביטלתם את אחרותו של האחר. מרוב צורך שיתמוך (יאמין, יחזק, ירומם) אתכם, הם כבר מפחדים להיות הם עצמם. אז הם מתרחקים, מזדעפים, מתנתקים, מעמידים פנים, נשארים עד מאוחר בעבודה או משקיעים אך ורק בילדים. אין עם מי לדבר – כי אין אדם ממשי שאתו אתם מנהלים יחסים.

4. מוסד הנישואין עדיין חי וקיים: 90% מהרווקים רואים נישואים באופן אופטימי – עלייה מ-78% ו-76% ב-2011 ו-2010. אולי הסיבה היא שהנשואים הרבה יותר חושבים על סקס: 65% מהנשים הנשואות דיווחו כי חשבו על סקס לפחות פעם בשבוע או יותר, לעומת 56% מהרווקות. לא רק חושבים, גם עושים: 41% מהזוגות הנשואים קיימו יחסי מין לפחות פעם בשבוע ב-2012. 47% מהנשואים טוענים שהם מגיעים לאורגזמה ב-90% מהמקרים, לעומת 38% מהרווקים הטוענים להישג דומה.

אך לפי הסקר הלאומי להתנהגות ולבריאות מינית בארה"ב, חיי הנשואין לא כל כך ורודים והנשים הנשואות מזייפות: בעוד 85% מהגברים הנשואים בטוחים שהם הביאו את זוגתם לאורגזמה במפגש המיני האחרון, רק 64% מהנשים אכן דיווחו כי גמרו. כבר כתבתי כאן על הקושי הגדול ביותר של הנישואים כיום: כיצד לשמר את התשוקה, ולא לבגוד.

חזרה לינקות

את פרויד תוצאות הסקר לא היו מפתיעות, אלא מרגיזות. בדיוק מאה שנה לאחר שסימן את כיוון ההתפתחות הנפש של האדם המודרני מתינוק לאדם הבוגר, האנושות המודרנית צועדת בכיוון ההפוך: חזרה לינקות.

הרעיון שהגה פרויד לפני מאה היה עקרון המציאות. עד שהכיר פרויד בעקרון זה, המנגנון הנפשי שהרכיב נע באמצעות שני כוחות מנוגדים זה לזה. הראשון הוא עקרון העונג, שמטרתו לספק לתינוק את ההנאה העצמית ולהימנע מכאב. מולו פועלת צנזורה פנימית ("הגנות") המגבילה את הנפש לשאוף לעונג בלתי מוגבל, הנובעת מהפנמה של איסורים חיצוניים, כמו למשל גבולות מילוליים ולא מילוליים שמקנים הורים לילדיהם, ובשלב מאוחר יותר – החברה לאזרחיה. מסרים אלה מסמנים לנפש "איסורים" – ועליהם מופעלת הצנזורה, או ההגנות.

ביסודו של מנגנון נפשי דינמי זה מתקיימת הנחה בעלת משמעות רבה, גם אם אינה גלויה, לפיה בשלב התפתחותי זה בנפש פועלת יישות אחת – והיא העצמי. האחר נמצא אמנם, אך הוא ברקע הדברים, משרת את דחפי העצמי – כמושא לעונג (למשל פיתוי, גאווה, קרבה) או כמקור של חרדה (למשל סירוס, ביטול, משיכה אסורה). עד שלב זה, היתה זו תיאוריה של האדם הפועל לפי דחפיו הפנימיים בלבד, כאשר האחרים משרתים את צרכיו הנפשיים.

אך פרויד, הן כמדען אמפיריקן והן כפילוסוף של הנפש, הבין כי משהו מרכזי חסר במנגנון הנפשי שלו. פרויד הבחין כי הן אצל חלק ממטופליו והן בקרב אנשים שהכיר קיים מנגנון אשר מתחשב בדרישות המציאות על חשבון הפקת העונג המיידי, גם כאשר הדבר אינו סותר את הצו הפנימי של אותו אדם, ואינו אוסר על הפקת ההנאה המיידית. מכך הסיק פרויד כי חייב להתפתח מנגנון נפשי מתקדם יותר, אשר מביא בחשבון לא רק מה מהנה (שזהו רצונו של האיד), אלא גם מה אמיתי, גם אם זה עשוי להיות לא נעים. האם בשלב מסוים הנפש האנושית מוותרת על עקרון העונג? פרויד טען שלא.

במאמר מ-1911 (ניסוחים בדבר שני עקרונות של ההתרחשות הנפשית) כתב פרויד: "אין פירוש (החלפת עקרון העונג בעקרון המציאות) נטישת עקרון העונג, אלא רק הגנה עליו. האדם מוותר על עונג רגעי שתוצאותיו בלתי ברורות רק כדי לזכות, בדרך חדשה, בעונג בטוח במועד בטוח יותר". לרכיב בנפש אשר מתחשב בדרישות המציאות – באחרים – אשר מוכן לעכב את העונג המיידי ולשאת תסכולים קרא פרויד בשם האגו. ב-1916, בהרצאת המבוא ה-23 לפסיכואנליזה הידועה ובעלת ההשפעה שנתן בוינה דן פרויד בקונפליקט שבין פנטזיה לעקרון המציאות, ובה הניח את המקור לפנטזיות הראשוניות – הסצנה הבראשיתית, פנטזיות פיתוי וחרדת הסירוס.

האדם אינו פועל עוד בוואקום פנימי: הוא מתחיל לפעול במרחב רב משתתפים, והוא נאלץ להתחשב בהם ולהביא את צורכיהם בחשבון. מה שלימים ייהפך לעצמי ואובייקט נפרדים זה מזה בזרם הפסיכואנליטי של יחסי האובייקט, שהחלו תיארטיקנים כמו מלני קליין וד"ו ויניקוט.

בשלב זה המנגנון הנפשי הפרודיאני מסודר כך שסדר ההתפתחות הנפשית היא מן העצמי הנרקיסיטי הפועל לסיפוק עצמי ומיידי בלבד, אל העצמי המורחב, שעליו לפעול לפי עקרון המציאות, כלומר להתחשב באחרים ולשאת תסכולים. "שורש האהבה הוא ביכולתו של האני לספק חלק מרחשי היצר שלו על דרך אוטו-ארוטית, מתוך הפקת עונג-איבר", כתב פרויד במסה דחפים וגורלותיהם (1915). "ראשיתה נרקיסיטית, ואחר כך היא עוברת אל המושאים (אל האחרים), שנספגו באני המורחב" (הדגשות שלי).

בשלב הראשון, האורלי, שולט עקרון העונג. צרכיו הנרקיסטיים של האדם מנחים אותו בלבד: "מין אהבה המתיישבת עם ביטול קיומו הנפרד של מושא (האהבה)" (שם, הדגשה שלי). האדם השני משמש כחלקי עצמי שמטרתם הגברת העונג והפחתת הכאב של האני. בדיוק כפי שאם דואגת לכל צרכיו של תינוקה. בדיוק כפי שהרווקים כיום בוחרים את בני הזוג הפוטנציאליים לפי בריאות השיניים והשיער שלהם או היעדר הקעקועים על גופם, מבלי להתחשב באישיות של אותם מועמדים. כי למעשה הם אינם קיימים בנפרד מהם. לכן כיוון ההתפתחות של הרווקים כיום הוא חזרה לשלב הינקותי הפרודיאני. הם ביטלו את הצורך להתחשב בדרישות המציאות שאינה שלהם, כלומר כפי שאחרים חווים ותופשים אותה. השאלה המנחה אותם: כיצד בן הזוג הפוטנציאלי ממלא את החללים בעצמי שלהם.

דור הרווקים הנוכחי, ילידי שנות ה-80 וה-90, גדלו אל תוך עולם צרכני אינטרנטי רווי סיפוקים, אשר מקדש את מרכזיותו של עצמי שטחי, קליפתי ומלאכותי. סיפוק מאוויים כרוני הופך את מקצב העונג-תסכול הפרודיאני למהיר ושטוח. הכל נמצא בהישג יד בפחות מאמץ. היד הנעלמה של השוק החופשי ממלאת כל ואקום באופן מיידי. מה שהשגתו מתעכבת – מזויף. לכן העצמי חוסך תסכול. המחיר: העצמי נקשר לדברים פחות. כך נוצר מרחב עצמי צר, נוקשה וקל לערעור. עצמי ילדותי, נצלני, התלוי באחר לסיפוק צרכיו. עצמי נרקיסיטי.

אנו חיים בתקופה אולטרה-נרקיסיטית – גברים ונשים מזייפים: הגבר צריך להעמיד פנים שהוא תותח במיטה ומלך בעבודה. האשה צריכה להעמיד פנים שהיא מסופקת מינית וסקסית, שהיא מצאה את מקומה והיא מרוצה, בטוחה ומסופקת. אך אם תשימו אקדח לרקתה (או שאלון אנונימי בידה) היא תודה שלפחות ברבע מהמקרים היא מזייפת, ועסוקה בדברים אחרים: בחרדות הקיום, בהישגים של החברות, בסטטוס בפייס, בבוטוקס של ההיא מהעיתון, במחלות של הילדים.

הן מזייפות כי לימדו אותן שעדיף להיות עם בעל עם הטבות ולשמור על המראה הסקסי, מאשר לאתגר אותו ואת עצמן לדבר על מה שמפריע באמת. הם מזייפים כי הם מפחדים שהיא תהיה חזקה מדי.

_________________________________________________________

4 comments on “גבר מחפש אישה: אצילית, גזעית, טהורה

  1. מראה תמיד יישאר קריטריון, אבל הדור היום מחושב יותר, למה ללכת עם מישהי שיש לה חובות? לא רק שיצטרך לעזור לה, סביר להניח שההתנהגות שלה היא זו שהביאה את החוב והיא עוד תכניס גם אותו לחובות….

    • השאלה שאני מעלה היא האם בררנות זו היא באמת להיות ״מחושב״ או מפונק? האם, כמו בדוגמה שלך, בעיות אשראי לבחורה צעירה באמת יכולות להעיד על בעיות בהתנהגותה – שלא לומר באישיותה? אולי היא עובדת קשה אך המציאות הקפיטליסטית הלא שיוויונית שבה בת של בעל ממון לעולם לא תסבול מקשיי אשראי קשים במיוחד תרמה אף היא למצבה בכך שהיא מושווית לבעלי הזדמנויות טובים ממנה?
      אין לדעת. מובן שכיום לכולנו – אם נרצה ונבחר בכך – יש יותר חופש וזמינות להגיע להרבה יותר ידע וכוח מאי פעם. בכך מהפכת מרכזיות העצמי מעצימה ומרגשת. מאידך, עלייה תלולה בשיעור הגירושים, ברף האלימות החברתית, ובניתוק האישי הן תופעות המעידות כי האדם הבודד הגיע לסף תסכול כשל עולל התלוי בהוריו שנטשו אותו

מה אתם אומרים על זה?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s