"מעשה טוב תמיד יגרור אחריו עונש", כתב הסופר, המסאי, התסריטאי והפרובוקטור המקצועי גור וידאל, שמת בשבוע שעבר בגיל 86. בשש מלים קצרות וידאל, כדרכו, מאלץ אותנו לחשוב מחוץ למסגרות המוסר והשפה. להתבונן במציאות האישית, החברתית והפוליטית במבט שמפחיד אותנו – חודר, מופשט ממוסכמות הנימוסים, הפוליטיקלי קורקט והצריך להיות.
וידאל, שכל הגדרה חברתית תחטא למי שהיה, דיבר בחופשיות ובדיוק מקומם ומרנין על המבנים החברתיים והפסיכולוגיים שאנו מאמצים לעצמנו כדי שחיינו יהיו נוחים יותר ומפחידים פחות. הנה שלל ציטוטים לדוגמה:
"נרקיסיסט הוא אדם שנראה טוב ממך".
"זה לא מספיק להצליח. אחרים צריכים להיכשל".
"הגאונות של המעמד השליט שלנו היא שהוא שמר על רוב האנשים מאי פעם להטיל ספק בחוסר השוויון של מערכת, שבה רוב האנשים עובדים בפרך ומשלמים מסים כבדים שעליהם הם לא מקבלים דבר בתמורה".
"כל אמריקאי שמוכן לרוץ לנשיאות, צריך להיפסל באופן אוטומטי מלעשות זאת".
"ככל הנראה, דמוקרטיה היא מקום שבו בחירות רבות מתקיימות במחיר כבד ללא בעיות ועם מועמדים תחליפיים".
"להיות מושלם לטלוויזיה זה כל מה שנשיא צריך להיות בימים אלה".
"ככל שהחברות נהפכות לדקדנטיות, גם השפה נהפכת דקדנטית. מלים משמשות כדי להסוות, לא להאיר, פעולה: אתה משחרר את העיר על ידי השמדתה. מלים הן לבלבל, כך שבתקופת בחירות אנשים מצביעים בכובד ראש נגד האינטרסים שלהם".
"הדמוקרטיה אמורה לתת לך הרגשה של בחירה, כמו משכך כאבים X ומשכך כאבים Y, אבל שניהם רק אספירין".
"יש משהו בפקיד שאינו אוהב שירה".
"סקס הינו. אין עוד מה לעשות בקשר לזה. סקס לא בונה כבישים, לא כותב רומנים וסקס בהחלט לא נותן משמעות לכל דבר בחיים, אלא לעצמו".
"כל הילדים מפחידים את הוריהם, ולו רק משום שאתה תמיד מצפה לפגוש את עצמך".
"לעולם אל תביאו ילדים, רק נכדים".
"אני אף פעם לא מחמיץ הזדמנות לעשות סקס או להופיע בטלוויזיה".
"סגנון הוא לדעת מי אתה, מה אתה רוצה לומר, ושלא תשים קצוץ".
"לעולם איני מופתע מהתנהגות רעה. אני מצפה לכך".
"בסך הכל, לא הייתי מחמיץ את המאה הזו בעד שום הון בעולם".
הסיפור של וידאל ב"הארץ", וכתבה מרתקת של יעל לביא (גילוי נאות: היא אכן קרובת משפחתי) ב"הארץ" על ארוחת צהריים ארוכה עם וידאל בעקבות הפסקת הראיון אתו (לכאורה) באיי.בי.סי. ולמי שרוצה, עוד על וידאל ב"גארדיאן".
עיניים פקוחות. מבט מפוכח על פסיכולוגיה 
מה אתם אומרים על זה?