מעצבי המציאות

הנה ניסוי: אתם נכנסים לחדר אדום. מולכם יש שולחן אדום ועליו מונחים ארבעה כרטיסים – כחול, צהוב, ירוק ואדום. אשה בשמלה אדומה ושיער אדום מבקשת מכם לבחור כרטיס. באיזה כרטיס תבחרו?

סביר שרובכם תבחרו באדום.

אולמרט מיד לאחר הכרעת הדין. לפתע יקיר התקשורת. תצלום: איי-פי

באחד הניסויים הידועים בחקר ההחלטות בתנאי אי-ודאות, קבעו חתן פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן ועמיתו עמוס טברסקי,  כי אנו נוטים להיות מושפעים מהדרך שבה הציגו לנו את המציאות, בפרט אילו היבטים בחרו להדגיש בפנינו ואילו דווקא להסתיר.

בשדה מדעי החברה יש לפעולה זו מושג: "מסגור" (Framing). פעולת המסגור היא למעשה פעולה של הבלטה. למשל, כאשר עיתון או ערוץ טלוויזיה בוחרים להציג כמה היבטים של המציאות ולהבליט אותם, באופן המקדם פרשנות סיבתית, הערכה מוסרית או המלצה מועדפת על ידם. כך נוצרת דעת קהל מכוונת וניתנת לצפייה מראש. ודאות בתנאי אי-ודאות, כמו שאנשי עסקים – ופוליטיקאים ומנהלי התדמית שלהם – אוהבים. אף שהעיתונאים חשים כי הם פועלים באופן עצמאי וחף מהשפעה, למעשה הכוחות התת-קרקעיים של העדפות שולחיהם משפיעים עליהם.

כל איש שיווק יודע זאת, וידחוק את חסרונות המוצר לאותיות הקטנות ביותר. כל עובד מבין זאת – וידאג לרצות את מעסיקו בדרך זו או אחרת. גם כל עורך דין יודע זאת. הראיות הן העובדות, עבודתו של הפרקליט היא המסגור או ההבלטה של הראיות כך שימקסמו את תועלתו של לקוחו. כך גם עבודת השופט. עד בג"ץ, בתי המשפט הם מקום לפרשנות של חוקים – לא של צדק. פני  התקשורת הישראלית – ובמידה רבה גם העולמית – רחוקים מאוד אף הם מהצגת עובדות נקייה מאינטרסים זרים.

השבוע זוכה ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. או שמא ראוי יותר לומר שהורשע חלקית. אולי ניתן דווקא לקבוע כי  ראש הממשלה לשעבר הורשע בהפרת אמונים ובמרמה, בפרשת ראשונטורס זוכה מחמת הספק, תלויות נגדו עוד שתי פרשיות (הולילנד והמינויים הפוליטיים) והמחוזי למעשה קבע כי התנהגותו של ראש הממשלה לשעבר עומדת "בניגוד עניינים חמור", אך פרקליטיו הצליחו לעורר בשופטים ספק סביר בדבר אשמתו. אבל למה לקלקל את שמחת אלה שרוצים ליצור את דעת הקהל?

מתוך: דו"ח ניתוח ההשלכות הכלכליות של ריכוזיות ובעלויות צולבות על כלי התקשורת של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2.11.2011. הקליקו להגיע לדו"ח

ראוי לבדוק מה הן האג'נדות הפוליטיות והכלכליות העומדות מאחורי אלה היוצרים דעת קהל זו. בישראל היא נוצרת על ידי גורמים מועטים מדי, מרביתם מובילים למשפחות שמחזיקות את מרבית ההון במשק, חלקים גדולים באמצעי התקשורת, בהון הריאלי והפיננסי – והם בעלי ריכוזיות הגובלת בחשש לשחיתות (ראו טבלה). רק אתמול (שני) נוכחנו שבקרב עצמאים בישראל, המאיון העליון חולש על שני שלישים מההכנסות מההון.

קו ישיר מחבר בין ריכוזיות מוגזמת לשחיתות והשחתה של נורמות ציבוריות ושלטוניות – ובין איבוד האמון במדינה, בבתי המשפט וברשויות הרווחה. השופטים בירושלים שאולמרט ופרקליטיו היקרים היללו השבוע גוזרים את הכרעת הדין. אך בעלי ההון קובעים בדרכים עקיפות את הפרשנות להרשעת הדין – מה מובלט ומודגש ומה דינו לשכחה – והיא שקובעת מי זכאי ומי לא. בעלי ההון הם יצרני הזיכרון הקולקטיבי, וככל שהמשק ריכוזי יותר – כך בעלי ההון מייצרים ומעצבים את המציאות לרוחם ולטובתם.

המרוויחה העיקרית מהפרשה כעת היא תרבות הספינולוגיה והתדמיתולוגיה הישראלית. ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, שכבר הרוויח כניסה מוקדמת לכיסאו מפרשיות אולמרט, מכיר היטב את התרבות הזו. מה שזכיר – קובע. מה שנשכח – נמחק לעד. גם עמיתו אולמרט מכיר היטב תרבות זו. ראו ערך הסיגרים ואורח חיים נהנתני. הוא היה עסוק מדי ולא טרוד בזוטות כגון מעטפות או מימון מחירי הטיסות לחו"ל. לשם כך יש מזכירה, סליחה, ראש לשכה וחברים לשעבר. עכשיו אפשר כבר לרוץ קדימה (תרתי וכו'), לגייס את יאיר לפיד, ולצאת בססמאות בחירות. כי הזיכרון הקולקטיבי ארוך כמו כותרת העיתון של אתמול והכל עניין של תדמית. השטן הוא בפרטים הקטנים.

המאמר פורסם בעיתון "הארץ דה-מרקר"

תצלום: אייל שדה

____________________________________________________________

One comment on “מעצבי המציאות

מה אתם אומרים על זה?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s