השבוע התראיינתי לקרן נויבך ברשת ב' בתוכניתה "סדר יום", העושה מאמצים לשנות את סדר היום הציבורי, בנושא החשוב באמת – האושר האנושי. או כפי שהגדרתי זאת: אובדן האושר. או: למה האושר משנה. הנה עיקרי הדברים.
1. איבדנו את האושר. אנחנו פותחים עיתון בבוקר והכותרות צועקות עלינו: היום עליכם לכעוס, להתעצבן, לפחד או להיות גאים. אני צופה בפרסומות והן אומרות לי שאם אין לי אייפון 4S או אם פיספסתי מבצע מכירות חדש אני לא שייך, אני מפסיד, אני מאבד מהרלוונטיות שלי. אני לא נחשב. שמענו שרכשו את אינסטגרם במיליארד דולר – אין לי אינטגרם, האם אני לוזר? אפילו המיניות שלי עלובה לעומת מה שראיתי אתמול בסרט או שקראתי ברומן. הרי במציאות כולנו די ממוצעים.
2. כשאנו מתבוננים פנימה אנחנו שומעים רעש. כשאנחנו מנסים לדבר עם עצמנו ולשאול את השאלה האם אנו מאושרים הבוקר, מה אנחנו מוצאים בפנים? הסחות, רעש, בלבול, מהומה. כל אותם מסרים שמציפים אותנו העיתונים, הפרסומות, הספרים, הסרטים והאינטרנט.
דונלד וויניקוט, הפסיכואנלטיקאי המשפיע ביותר בעולם לאחר זיגמונד פרויד, מסביר את הרעש הזה בכך שהוא מכסה על רגשות עמוקים ביותר הקיימים בתוכנו, שהם פעמים רבות בלתי נסבלים. בחדר הטיפולים אני מוצא לא פעם שמתחת לחרדה, לפחד ולבלבול יש לא פעם עצב גדול או תחושות אבל, אך למרבה ההפתעה יכולות להסתתר שם גם שמחה או גאוותנות. למשל כאשר מישהי גדלה בבית פטריאכלי ושמרני, והיא נאלצה להחניק בתוך עצמה את העצמאות שלה ולפעמים את שמחת החיים – מבחינתה, אלה פשוט אסורים.
3. מתבלבלים בין רגש לריגוש. הכל כיום מהיר. המשווקים רוצים ליצור אצלנו אימפקט. בעצם הם מהממים אותנו. כך גם בטלוויזיה ובאינטרנט ואפילו במינהל ובפוליטיקה – הכל מסתכם במשפט מחץ, בפריים מהיר – ומיד רץ לנושא הבא. אך לאמיתו של דבר הריגוש שהמהירות יוצרת מטרתו לגרום לנו שלא להרגיש, אלא להתרגש. להתמלא אדרנלין. הריגוש הזה הוא סם. הריגוש בעצם מאלחש אותנו מלהרגיש את הבלבול והאימה שבה אנו נמצאים כדרך חיים.
4. אושר הוא לא המצאה של אשכנזים מצפון תל אביב. ממש לא. אושר העסיק את האנושות מקדמת דנא. הפילוסופים ממערב וממזרח עסקו במושג האושר זה אלפי שנים, בודהה עסק בסבל האנושי – שהוא היעדר האושר – ופילוסופים של המוסר הגדירו את האושר כערך מוסרי עליון. ביהדות מצווה להיות מאושר, ואילו הנצרות הקתולית העבירה את האושר מהחיים הגשמיים לעולם הבא.
במודרנה, העיסוק באושר נהפך למדעי מחד גיסא ולכלכלי-חברתי מאידך גיסא. מהפן המחקרי, הקורפוס המתפתח של הפסיכולוגיה של האושר מגלה עובדה אינטואיטיבית מאוד: אושר הוא דבר יחסי. אם אני ארוויח יותר כסף השנה לעומת השנה שעברה, אני אהיה מאושר יותר בעבודתי, כלומר מסופק יותר ממקום העבודה. כך גם אם ארוויח יותר מזה שעובד לצידי. הבעיה היא שתמיד יהיה מישהו שירוויח יותר, מישהו יפה יותר, מישהי חכמה יותר. כך נוצר המרדף אחרי העושר. כך נוצרת אשליית האושר – והפיכחון ממנה. במלים אחרות: כסף לא מביא לאושר; יותר כסף מאחרים מביא לאושר. אבל הוא רגעי.
5. אושר הוא מדיד. כאן נכנסת ההבנה שאושר הוא הרבה יותר מהנאה רגעית. כאן הופך הדיון שלפנינו לאינטגרציה של המחקר הפסיכולוגי והחשיבה החברתית-כלכלית. אם ננקה את כל הרעשים, נחשוב מחוץ לקופסה, ונסכים לפתוח את העיניים למה שחשוב באמת – נגלה שהאושר מורכב מפרמטרים רבים שכולם מאוד קונקרטיים, ולמרבה ההפתעה מרביתם מאוד מדידים.
קחו למשל את המודל של בהוטן, מדינה קטנה בהימליה אשר קבעה לעצמה מודל להתפתחות חברתית-כלכלית אשר שמה דגש על רווחה חברתית (well-being) ולא רק על המדד לפיו פועלות מרבית מדינות העולם לצמיחה – התוצר הלאומי הגולמי (תמ"ג). בימים אלה המדינה נכנסת לתוכנית החומש ה-11 שלה, אשר חייבת לעמוד במדד האושר הגולמי (Gross National Happiness). רבים מרימים גבה: מדד אושר!? מה מדיד באושר? ובכן, אומרים במדינה, הכל. התוכנית מושתתת על ארבעה "עמודים" המאפשרים אושר – או רווחה – אנושית וחברתית:
- פיתוח בר קיימא – אשר בו נכללים מדדים כלכליים כמו תמ"ג; אבל גם אבטלה, שיעורי החוב והחיסכון וגם מדדי רווחה כלכלית כמו שיעור העוני, מדד האי שיוויון (מדד ג'יני), שיעור האנלפבתים במדינה והגידול באוכלוסייה.
- קידום ערכים תרבותיים
- שימור הסביבה
- מינהל תקין
בשיתוף פעולה עם אנשי אקדמיה ומחקר בכירים בכל העולם, פיתחו בבוהטן את 8 הגורמים הכלליים לאושר האנושי:
- בריאות נפשית, פיסית ורוחנית
- איזון זמן
- חיוניות חברתית וקהילתית
- חיוניות תרבותית
- חינוך
- רמת חיים
- ממשל תקין
- חיוניות אקולוגית
בשנים האחרונות הצליחו אנשי בהוטן להביא את הבשורה שלהם לעולם, ואף להביא להחלטת או"ם (65/309) הקובעת כי התמ"ג אינו יכול לשמש עוד כמדד לרווחה חברתית במדינה. יתרה מזאת, על פי החלטת האו"ם, מדיניות צמיחה לפי התמ"ג היא מדיניות של בזבוז משאבים וצריכה מוגברת.
כך גם בוועידת האו"ם בנושא האושר משבוע שעבר, שבה הוכרז על המדינות המאושרות והמדכאות בעולם (ישראל דורגה במקום ה-14), השתתפו אנשים רבי מעלה, בהם הנסיך הבריטי צ'ארלס, מזכ"ל האו"ם באן קי מון, מדענים בכירים מכל העולם ונציגים ממעל מאה מדינות.
הביקורת על מדד האושר היא שהוא לא מדד אחיד כמו התמ"ג. אך לדעתי זו בדיוק מעלתו: כאשר מדובר בחברה המורכבת מאנשים – למה אנו צריכים למצוא דרכים להיות בדיוק כמו האמריקאים או הצרפתים? עלינו לפתח מדד רווחה אנושית וחברתית מורכב, אשר מביא בחשבון את הייחודיות כמו את הדומה בהיותנו אנשים וישראלים.
6. האושר, כלומר הרווחה, עמד בשורש המחאה החברתית של קיץ 2011, ויעמוד בשורש המחאות החברתיות הבאות. נקודה.
עוד פוסטים בנושא אושר הקליקו כאן
עיניים פקוחות. מבט מפוכח על פסיכולוגיה 
העניין הוא שאושר הוא דבר חמקמק, לפחות ממה שאני מרגישה, וחוץ מזה המוח שלנו כ״כ מתעתע בנו שלא תמיד אנחנו יודעם אם אנחנו באמת מאושרים… או כמו שכבר אמרתי אושר, הוא עניין חמקמק, לפחות בעיני… תודה על הידע שאתה חולק, הוא מתיישב במקומות הנכונים וגם ינוצל ברגעים הנכונים.
נכון, עיינה, שהחוויה הסובייקטיבית של האושר היא חמקמקה. אך למרבה הפלא כאשר שואלים אנשים לגבי החוויה היחסית שלהם, כלומר האם הם מסופקים (או מאושרים) יותר או פחות לעומת הרגע או השבוע או השנה הקודמת – התשובות נהפכות לברורות הרבה יותר. כך עולה ממחקר של זוכה פרס נובל לכלכלה פרופ' דניאל כהנמן על האושר. שווה לנסות זאת על עצמנו.
יתרה מכך, כאשר מדברים על אושר במובן רחב יותר, כמו במודל של בוהטן – האושר נהפך למדיד עוד יותר.
ותודה על הפרגון 🙂