לכבוד יום האישה: נינה סימון מגיעה לטיפול

נובמבר 1969

נינה סימון. "כל חיי רציתי לצעוק את הרגשות שלי להיותי אסירה"

הדפיקות בדלת הסגירו את מצב רוחה. אני כבר מכיר אותן, את הדפיקות שלה. את רובן. כשהצעתי בפעם הראשונה שנבדוק יחד מה המשמעות של כל סוג של נקישה בדלת, ידעתי שנגעתי בה. משהו לפתע ניצת בלהבה שבעיניה, והרגשתי איך היא מתבוננת בי במבט שיכול לשרוף. מפחיד איתה לפעמים, ציינתי לעצמי. וגם מרגש ונוגע כל כך, ניסיתי להרגיע. יוניס (נינה הוא שם הבמה שלה) שומרת מבטים כאלה לרגעים שבהם היא מרשה לעצמה שלא להסתיר את העוצמות שלה מאחרים. לרוב היא שומרת את העוצמות הללו לעצמה – כל כך הרבה פעמים בחייה היא חוותה ניסיונות של אחרים להשתיק אותה.

את יודעת, שמתי לב שהנקישות שלך בדלת היו היום שקטות.

(שתיקה. אך עיניה שרפו אותי לרגע, ושוב נמנעו מלהישיר מבט).

שמתי לב שזה לא תמיד כך. לפעמים את דופקת בדלת בעוצמה. בקול גדול. ולפעמים, כמו היום, בשקט. שמת לב לכך? היית רוצה לנסות להתבונן על זה?

האמת שהגעתי היום מתחת לאדמה. יכול להיות שדפקתי חלש. אין לי כוחות.

קרה משהו?

(מבטה של יוניס עדיין נמנע ממבטי. עיניה סורקות את הרצפה המפרידה בינינו. אך נראה כי מחשבותיה נמצאות במקום אחר).

אתה יודע למה אני עושה את המוזיקה שלי?

אני חושב שלשאלה הזו יש יותר מתשובה אחת.

לא!, קולה מתחדד ונסדק בו-זמנית, יש לה תשובה פשוטה מאוד: כסף! היא מרימה את עיניה ונועצת בי מבט.

כסף.

בדיוק. כסף. הקהל לא מעניין אותי. בעלי סטראוד נהיה פתאום מבין במוזיקה. תחזרי לעשות יותר ג'אז. הקהל אוהב גרשווין, בילי הולידיי, מיוזיקלס, גוספל. הוא בכלל שוטר, לעזאזל. מה הוא מבין במוזיקה. ואדי מחברת ההפקה מנג'ס. השחורים יותר גרועים מכולם. תעשי את זה ותעשי את זה. כל אחד יש לו מה להגיד. הם מסתובבים בדרכים? שבועות שאני בדרכים. הם צריכים לסבול את הנסיעות? זה שכל יום אני מתעוררת במלון דפוק אחר? והם אומרים לי מה אני צריכה לשיר? אני יעיף את כולם. זה מה שאני אומרת לעצמי כל הזמן. אבל אין לי כוח לזה. אין לי כוח להילחם כל הזמן.

דיברנו בפגישה הקודמת על כך שאמא שלך לא אהבה את הבחירה שלך במה שאת עושה.

היא טפשה. אתה יודע שהיא קוראת לי קתלין? זה השם האמצעי שלי. אף אחד לא מכיר אותו. אבל מאז שלא קיבלו אותי למכון קרטיס, אמא שלי משתמשת בשם הזה. היא אומרת שהם לא יכלו להרשות לעצמם לקבל לשם מישהי עם שם כמו שלי, אבל אם היה לי שם לבן היו מקבלים אותי. בטח. וגם אם הייתי יותר מתפללת ומאמינה. היא והאלוהים שלה. אז הייתי צריכה ללמד את הילדים המעצבנים האלה פסנתר. הם אמרו שלא התאמתי לקהל שלהם. שהקהל לא היה מבין אותי או משהו מטומטם כזה. ממש. אמרתי לה, אני לא מגיבה לשם הזה. אבל היא בשלה. אתה יודע שהיא לא הגיעה אף פעם להופעות שלי? אפילו לא לאחת? אבל שטויות. אני לא שמה עליה. אני לא שמה על אף אחד. גם לא על סטראוד. האידיוט הזה. נמאס לי ממנו. אבל אתה יודע מה יצא מזה טוב? עד שזרקו אותי מהמכון לא ידעתי שאני שונה. כלומר, ראיתי שאבא לא מצליח להרים את העסק וזה. אבל לא הבנתי שזה בגלל שאנחנו שחורים. חוץ מהפעם ההיא שלא נתנו להורים שלי לשבת בקונצרט.

קשה.

מטורף.

נראה לי שאת מדברת על תחושות של דחייה, קיפוח, חוסר צדק. נראה לי גם שאל מול תחושות אלה את מרגישה שאת צריכה להתמודד די לבד.

עזוב, לא שמה עליהם.

האם זה יהיה בסדר שנבדוק עם עצמך מה התחושות שיש בך ברגע זה, שאולי קצת נשחק איתן?

יוניס זזה מעט בכורסא לעברי, ומרימה מבט: שוב אתה עם התחושות גוף שלך? אפשר.

אוקי. בואי נסי להרגיש את הגוף שלך נשען על הכורסא. את כפות הרגליים על הרצפה, הגב על המשענת, הידיים מונחות על רגלייך. אוקי? דיברנו על למה את עושה את המוזיקה שלך, על אמא ואבא שלך, על המקרה בקרטיס. על הקהל. על השם שלך. על הלחצים שמפעילים עליך בעלך, המפיקים. הלחץ בדרכים. כסף. עכשיו שאת חשה את הגוף שלך נשען על הכורסה, נסי להיות עם כל הדברים הללו ולבדוק – יש איזו תחושה מסוימת שעולה בגוף? שאת שמה לב אליה? כל דבר?

יש פה (מצביעה באזור הבטן העליונה והחזה) מעין כאב כזה. מין לחץ. דיברנו עליו. כן, זה הכעס שלי. עצבים. חשבתי שאין לי כוח היום, אבל האמת שאני מה זה רותחת. כולי בעצבים.

מצוין. תיהיי עם התחושות. אם הן רוצות לזוז, שימי לב אליהן.

יש לי את הבור הזה כאן (מסמנת לכיוון הלב). החור השחור הזה, אתה מכיר אותו כבר.

כן.

אומרים לי שאני על הבמה אני לא מביעה רגשות. איך אני אראה את הרגשות שלי? אתה יודע כמה כאב יש לי כאן? זה לא נורמלי.

יוניס, אם הכאב היה רוצה לדבר עכשיו, מה הוא היה אומר?

אתה רוצה לדעת מה הוא היה אומר? הוא היה אומר את זה:

שנינו שותקים.

עינינו מצטלבות.

אני נושם.

היא לא.

אתה יודע, היא אומרת לבסוף, לפעמים ההווייה שלי צועקת ורוחשת שאין לה זמן להבין.

היא צועקת כי משהו מאוד מפריע. מה קורה שם?

תסכול, חוסר סיפוק. כעס. רצון להתבטא ולהגיד משהו שהוא באמת חכם. אבל כל כך הרבה דברים נראים חסרי טאקט. הכל נראה כאילו הוא קשור למציאות באופן מקרי בהחלט.

קשור למציאות באופן מקרי?

אני מנסה לחיות לפי סוג של מוזיקולוגיה בחיים. אני כל הזמן מחפשת את ההרמוניה. אבל בעצם אין הרמוניה בכלום. הכל צורם.  תמיד יש משהו צורם.

זה יפה ועצוב. יש לך דרך מאוד ייחודית להבין את העולם, את החיים.

(היא מחייכת ומוחה דמעה) בסוף אני מוצאת את עצמי לבד.

אולי בגלל זה את רוצה את הכסף: כי כך את יכולה אולי לשנות את העולם בכוחות עצמך.

באמת הגיע הזמן לשנות! כל הגישות האנטי-אלימות נגד הגזענות של מרטין לות'ר קינג הן של לוזרים. אני אומרת – בואו ניכנס בהם!

אומרים לך שלא בסדר שאת מראה את הכעס והזעם שלך. שאת דרשנית מדי עם מי שעובד אתך או חי אתך. מצד שני אומרים, כמו שאמרת מקודם, שעל הבמה את סגורה. לא מראה רגשות. איך זה הולך ביחד?

בטח שזה הולך. כל החיים השתיקו אותי. תראה את אמא שלי, עד היום היא חושבת שאני מתעסקת בשטויות. ואומרת לי זה לא מהוגן מה שאת אומרת שם על הבמה. אומרים לי שאני גדולה, שאני חדשנית. אבל אז רוצים שאני יחזור לעשות את מה שהקהל רוצה. אומרים השחורים קונים רק ג'אז. שטויות. ג'אז זה בכלל מושג של לבנים. הם רוצים להשאיר את השחורים בגטאות שלהם. שלא ייפתחו למוזיקה של הלבנים. ואחר כך הם אומרים שאני מגזימה. זה הכי מטריף אותי. שאני צועקת וצועקת, ובסוף אומרים לי שאני משוגעת. שאני צריכה ללכת לטיפול.

אנו חיים בחברה שבה למרבית האנשים קשה לשאת אנשים שאינם פועלים לפי המוסכמות. שחושבים ופועלים אחרת.

בדיוק.

יש בכך קסם גדול. את נאמנה לעצמך, הולכת עם הקול שלך ומתריעה בנוגע לעוולות שאת מאמינה שקיימות בעולם. אך גם מחיר: פעמים רבות את נשארת לבד. כיום את מנותקת ממשפחתך, אפילו מבתך בת ה-8.

(דומעת) תמיד הייתי כזו. התחלתי לנגן בגיל 3. המקום היחיד שבו אני מוצאת את עצמי הוא כאשר אני שרה עם עצמי. אתה יודע מה יש לי בחיים? את הנשימה הבאה.

נינה סימון (1969) מבצעת את "Ain't got no Life" מהמחזמר "שיער" ב-Harlem Cultural Festival, ה"וודסטוק" של האפרו-אמריקאים

פוסט קודם לכבוד יום האישה: קוקו שאנל מגיעה לטיפול

מה אתם אומרים על זה?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s