לפרק את הנפש ולבנות אותה מחדש – בין לוסיאן לזיגמונד פרויד

לפני כמה חודשים הלך לעולמו גדול הציירים הבריטיים של זמננו – לוסיאן פרויד. אף שהתכחש לשמו ולמשפחתו, היה פרויד אזוק לעברו בדפוסים לא מודעים -כפי שסבו זיגמונד פרויד קבע. במאמר משורטטים קווים משיקים וסותרים בין הצייר לסבו, אבי הפסיכואנליזה, ובין מלאכת הציור שלו לתהליך האנליטי, ובמיוחד לתפיסה אנליטית המדגישה חקירה לא מילולית, אלא גופנית וסומטית, של הלא מודע.

לוסיאן פרויד, גדול הציירים הבריטיים של העת האחרונה ונכדו של זיגמונד פרויד, הלך לעולמו לפני כמה חודשים, ביולי 2011, כשהוא בן 88 (Thorpe, 2011). אף שלוסיאן פעל בתחום שונה כל כך מסבו, יש לא מעט קווי דמיון בין שני הענקים לשושלת פרויד – אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד וגדול הציירים הפיגורטיביים הבריטיים של זמננו לוסיאן פרויד.

זיגמונד ולוסיאן פרויד מייצגים שתי דרכים שונות להתבוננות עמוקה על נפש האדם – דרך המכחול ודרך הניתוח המדעי. על טביעת העין המופלאה לנפש האדם של סבו, זיגמונד פרויד, נכתב רבות. אך גם לוסיאן פרויד ידוע בקרב מעריציו הרבים כמתבונן עמוק לא פחות: הוא היה מתבונן ארוכות במודל שלו, מפרק את הבשר לשכבות, ונותן להן להיבנות כמו מעצמן עד לכדי יצירה חדשה. הוא נהג להתחיל את ציור המודלים שלו ברישום של פחם על בד; אז, כשהוא מוסיף שכבות רבות של צבע זו על זו, היה משלים את תהליך הציור בפרק זמן שיכול היה לארוך חודשים ואפילו שנים.

מפאת כללי האתר, המאמר המלא מפורסם באתר פסיכולוגיה עברית בלינק הזה.

תודה לאפרת אבן צור וצוות פסיכולוגיה עברית על עבודה מקצועית ומפרה בעריכת המאמר.