לפצח את הלא מודע

"לפעמים סיגר הוא סתם סיגר"

זיגמונד פרויד (הדגשה שלי)

דניאל כהנמן. כיצד פועלת האינטואיציה? תצלום: ויקימדיה

"חלק גדול מהחשיבה שלנו לא בשליטתנו", אומר פרופ' דניאל כהנמן, פסיכולוג קוגניטיבי, אבי הכלכלה ההתנהגותית וזוכה פרס נובל לכלכלה בראיון למוסף ראש השנה של "כלכליסט".

לרגל יציאת ספרו החדש "לחשוב, לאט ומהר" (תחילה באנגלית ובהמשך בעברית), נותן כהנמן את מה שלי נראה כתשתית מדעית-ניסויית לקיומו של הלא מודע שהגה זיגמונד פרויד. בסדרה של ניסויים ומחקרים הוכיחו כהנמן, עמוס טברסקי ועמיתים נוספים את מה שהם קוראים "ההטיות" של המוח האנושי – או כיצד עובדת האינטואיציה.

כך למשל, נותן כהנמן דוגמה, אם יגידו לכם את צמד המלים "קיא בננה", מערכת מסוימת במוח שלכם היתה מפעילה שרשרת של תגובות פיסיולוגיות ומדידות בגופכם – לחץ הדם שלכם היה עולה, השיער שלכם היה סומר והייתם נרתעים לאחור לשבריר שנייה. "תגובת הגועל היא מין העתק מוחלש מאוד של התגובה לאירוע האמיתי, שמשמש מעין תרגול שמוודא שתהיה מוכן לכשיגיע הרגע. המוח המודע כלל לא יודע שכל זה קרה, כמובן", מסביר כהנמן.

בספרו כהנמן מתאר את החשיבה האנושית כשיתוף פעולה בין שתי "טכנולוגיות" שונות בתכלית. את הטכנולוגיה הראשונה כהנמן מכנה "מערכת 1". היא מה שאנו מכנים אינטואיציה. היא פועלת מאחורי הקלעים, לא מודעת, אוטומטית, והשימוש בה אינו דורש מאמץ ולרוב אינו בשליטה רצונית. לטכנולוגיה השנייה כהנמן קורא "מערכת 2". היא החשיבה המודעת, רצף המחשבות שזורם בראשנו. היא אטית מאוד ויכולה בכל רגע לבצע רק פעולה אחת, וגם אז דורשת שליטה ומאמץ. "למרות מגבלותיה, רק היא מסוגלת לעשות חישובים כמו 17 כפול 34, או לאלץ אותך לעשות משהו שלא לגמרי בא לך לעשות", כהנמן אומר.

"עד שני העשורים האחרונים לא ידענו כמעט כלום על מערכת 1", מוסיף כהנמן ל"כלכליסט". "עצם קיומה הוא שינוי גדול בעולם הפסיכולוגיה. אני לא יכול לחשוב על שינוי גדול יותר במהלך כל החיים המקצועיים שלי".

האמנם? לא ידענו כלום על מערכת החשיבה הלא מודעת, האוטומטית, הלא רצונית? ומה עם פרויד? יונג? פרנצ'י? מה על הכתיבה של אנה פרויד על הגנות – האין הן לא רצוניות, אוטומטיות? ומה על משנתה של מלאני קליין, שהיא הבסיס של יחסי האובייקט, לפיה התכנים הראשוניים של המחשבות שלנו הם פנטזיות לא מודעות. התכנים האלה הם האופן שבו אנו מפנימים ומשליכים את האספקט הטוב והרע של אובייקטים סביבנו – בכך אנו יוצרים את עצמיותנו. ומושג העצמי הכוזב של ד"ו וויניקוט? ומה על ויקטור פראנקל? ומילטון אריקסון? והידוע שאינו נחשב של בולאס? וה"חשיבה" הגופנית מבית מדרשם של אוגדן, טאסטין, אנזייה ומקדוגל?

ומה על תהליכי המחשבה הלא מודעים המתוארים בחוכמת הקבלה? ובמיתולוגיה? ובתורות המזרח? על מה פועלת המדיטציה עם לא על תהליכי החשיבה הלא רצוניים? האוטומטיים?

כהנמן לא נשאר חייב: "באופן בסיסי, כבר מימי אריסטו העריכו שמנגנון החשיבה שלנו נחלק לשניים", מסביר כהנמן. "אז ההפרדה היתה בין תשוקות להיגיון. אחר כך הגיע פרויד, עם המודע והתת־מודע, אבל פרויד הבחין ביניהם לפי התכנים שהם הכילו, ובאמצעות זה שאחד מהם עסק בהדחקה. גם אריסטו וגם פרויד צדקו בחלוקה לשניים, אבל כנראה טעו בכל השאר".

לפי כהנמן, ברגע שהוא ועמיתיו פיצחו את מנגנון של האינטואיציה – הם הוציאו ממנה את הממד האיך לומר – האינטואיטיבי, או המיתי. "בפסיכולוגיה של אינטואיציה מדויקת אין קסמים", אומר כהנמן, הכל חוקיות.

"עיקר השיטה לתכנת את האינטואיציה היא חוקיות, תרגול רב ופידבק מיידי ורציף מהמומחה הכי טוב שאתה יכול למצוא". מערכת 1 היא מכונה ללימוד מטעויות. היא מנבאה ללא הרף את ההתרחשות בעתיד, ואז מנתחת את הפער בין הציפיות לבין הפידבק שהתקבל במציאות ומתכווננת בהתאם. כשאין פידבק – אין שיפור. "כשאני מרים את הטלפון ואשתי (הפסיכולוגית אן טריזמן) אומרת מילה אחת, אני יכול לדעת בוודאות רבה מאוד מה מצב הרוח שלה. תסכים איתי שמילה אחת זה מעט מאוד אינפורמציה, אבל זה מספיק. הסיבה לכך היא שאני מאוד מתורגל בטונים של אן בטלפון. אני מקבל בכל פעם פידבק אם צדקתי או טעיתי".

במלים אחרות – כהנמן ועמיתיו טוענים שהתת-מודע הוא מעין מעבד רב עוצמה ומתוחכם, והם פיצחו את שורת הקוד שלו, או את האלגוריתם שבבסיסו. זו טענה רבת עוצמה ובעלת פוטנציאל מדעי וטיפולי עצום. הטענה קובעת שהמוח האנושי פועל כמכונה משוכללת בתנאים מורכבים, וניתן למקסם את יכולתו (כלומר להפוך אותנו למוצלחים, חכמים, מומחים ויעילים יותר) אם נפעל לפי האלגוריתם המוצע.

ניתן לפשט את האלגוריתם למשפט הבא: בתחומים שיש בהם סדר וחוקיות – פעולה חוזרת תוך קבלת משוב מיידי תביא למומחיות אוטומטית. בתחומים אחרים – אין חוקיות וממילא אין מומחיות.

זו גישה מאוד קוגניטיבית. לטעמי היא גם מרדדת את נפש האדם – הופכת אותה למכונה – ונכנסת לדיון בדבר המדעיות של הפסיכואנליזה. אנו חיים בתקופה המקדשת יכולות קוגניטיביות. אנו צריכים להתמודד עם ריבוי משימות, ריבוי מסכים, קידוש האינדיבידואליות, הישגיות, עמידה בלחצים. האדם מפורק מנכסיו הקהילתיים: המשפחה, איש הרוח, האמן, המנהיג.

מה שאינו מדיד, לא נכנס לתבניות ברורות, למודל סכימתי או יכול להסתכם בציון כמותני או איכותני מתבטל. הרוח נעלמת. נשאר רק החומר.

התרומה של כהנמן להבנת מנגנוני החשיבה עצומה וחשובה*, אך אסור שהיא תבטל את הרוח.

בשנים האחרונות מעמיקה התהום בין הגישות הקוגניטיביות (שחלקן שוללות את קיומו של התת מודע הפרודיאני) לבין הזרמים הפסיכואנליטיים. כאשר כהנמן עצמו, חתן פרס נובל ומדען בעל שם עולמי, מתעלם מתרומתה של הכתיבה הפסיכואנליטית ("פרויד טעה בכל השאר") למדע בפרט ולהבנה של האדם בכלל, הוא תורם להעמקת הפער.

ψ
*מי פה רציונלי – על מה זכה כהנמן בנובל
כהנמן והפסיכולוג עמוס טברסקי הוכיחו בשורה ארוכה של ניסויים שביצעו במשך עשרות שנים שהפרטים כלל אינם רציונליים. ולא רק שהם לא רציונליים – למעשה אפשר לצפות מראש באיזו דרך לא רציונלית הם יקבלו החלטות כלכליות. כהנמן וטברסקי מצאו כי האנשים לא אוספים מידע בצורה שיטתית וסטטיסטית אלא מקבלים בדרך כלל החלטות לפי "כללי אצבע" – "יוריסטיקות" בפיהם של כהנמן וטברסקי.
מבחינת מדע הכלכלה זו מהפיכה. מודלים כלכליים מושתתים על כך שה"אדם הכלכלי" (homo economicus) הוא יצור רציונלי. כלומר, הוא יצור בעל העדפות עקביות ומלאות ויש לו משאבים המאפשרים לו במצבי החלטה סבוכים לאתר ולבחור את האלטרנטיבה שמשרתת על הצד הטוב ביותר את העדפותיו. כהנמן וטרבסקי הראו שאנשים לא פועלים כך. "האדם הפסיכולוגי" על סטיותיו והטיותיו ה"הומו פסיכולוגיקוס" ממש שוגה, ובאופן שיטתי, אפילו במצבי החלטה פשוטים ביותר.
"איפה שאין סדר אי אפשר ללמוד ולא יכולה להיווצר מומחיות אינטואיטיבית. בשוק המניות, למשל, אין מספיק חוקיות, אז לא יכולים לצמוח שם מומחים. אותו הדבר לגבי חיזוי כלכלי ופוליטי".
זה יכול להסביר את המשבר הכלכלי העמוק שהיכה את מרבית העולם ב-2008 ותוצאותיו ניכרות עד היום. יש כאלה שטוענים שהם מומחים, שהם מכים את הבורסה שוב ושוב, שואל אורן הוברמן מ"כלכליסט", וכהנמן עונה נחרצות: "אני חושב שזה יותר עניין של מזל. אנחנו מדביקים את התואר 'גאון' בקלות רבה. נחוצות מעט מאוד הצלחות כדי שנתרשם שאדם הוא גאון בתחומו, וההצלחות האלה יכולות להיות מקריות. ברור לגמרי, למשל, שקרן השקעות שמצליחה שש שנים ברציפות לא יודעת שום דבר שכל קרן אחרת לא יודעת. הם לא זיהו חוק חדש בשוק ההון. יש המון קרנות, וברור שכמה מהן יצליחו שש־שבע פעמים רצופות".
יחד עם עמוס טברסקי (שהלך לעולמו ב-1996), פיתח כהנמן את תורת הערך (Prospect Theory), כחלופה ריאליסטית לתורת התועלת של ג'ון פון נוימן ואוסקר מורגנשטרן. לפי התיאוריה, אנשים מעריכים באופן שונה רווחים והפסדים ומבססים את החלטותיהם על רווחים משוערים במקום על הפסדים משוערים – כך שאם בפני אדם כלשהו יועמדו שתי אפשרויות, האחת מתוארת במונחים של רווח אפשרי והשנייה במונחים של הפסד אפשרי, הוא יבחר באפשרות הראשונה. תיאוריה זאת, אשר מערערת על אחת מהנחות היסוד בתאוריה הכלכלית המודרנית שלפיה האדם הכלכלי הוא יצור רציונלי, היא שזיכתה את כהנמן בפרס הנובל.

3 comments on “לפצח את הלא מודע

  1. לא קראתי עדיין את ספרו. אבל גם אם כהנמן אינו אומר זאת, הפרוש הפשוט לממצאים, שאי אפשר להכחישם, הוא שהמוח כולל 3 מערכות. מה שהוא קורא מערכת 1 = האינטואיציה, מערכת 2 = האני (מודעות, הכרה) ומערכת 3 = תת ההכרה הפרוידיאני.
    ברגע זה מספר הטלפון של חברי לא נמצא בהכרתי. אבל, בעוד רגע הוא יעלה להכרתי. הוא חייב היה להמצא באיזה שהוא מקום בזכרוני. לא בתת ההכרה/תת מודע נוסח פרויד. אלא במה שפרויד קרא טרום הכרה ולא נתן לו תשומת לב רבה מדי כי הוא לא עניין אותו כפסיכיאטר שמטפל בחולי נפש. להוציא זכרונות שהודחקו לתת ההכרה, כל ניסיון החיים אגור בטרום הכרה שכהנמן קורא מערכת 1 וזה לדעתי הבסיס לכוחה של החשיבה האינטואיטיבית.
    אשמח לתגובתך. אין לי סבלנות לפייסבוק.

  2. תודה זוהר, זו יכולה להיות פרשנות קולעת ומפשרת בין שתי הגישות. ואולם אני עדיין נשאר עם טעם מר בפה. עניין של תחושה שאני אנסה למלל אותה: כאשר אתה מגדיר את כל ניסיון החיים הלא מודחק כחשיבה אינטואיטיבית, או כמערכת 1 של כהנמן, נדמה לי ששלל החוויות, הדחפים, המאווים, הזהויות, התבניות האוטומטיות, האמונות, ההגנות, מרודדות למנגנון מכני פשטני.

    אך אולי זו כוחה של התיאוריה של כהנמן – לתת מודל ברור לחשיבה האנושית.

    בכל אופן, קצפי יצא על שלילת האחר, ופחות על התיאוריה של כהנמן עצמו.

    וגם אני טרם קראתי את הספר, הוא טרם יצא. הפוסט הוא על הראיון שערך

    • מאמר יפה מאוד, קשה לי להבין את הביקורת על כהנמן, קשה לי להאמין שהוא פועל ממניעים של אגו להבליט את התיאוריות שלו, יותר נראה שהוא מחפש מונחים יותר מדויקים לפשט את התהליכים המורכבים שקורים. במידה מסוימת נראה לי שזו דווקא הכללה מאוד אלגנטית להגיד שיש מערכת מהירה שכוללת בתוכה, שאמונות, זהויות, כללים של סיבה ותוצאה, שפה וסמלים, דפוסים ושאלו בעצם מאפשרים לנו להתנהל מהר ובצורה אוטומטית ולעומת זאת יש את החלק האיטי, המודע והלוגי

      מה אתה אומר, בזמן שעבר מאז שכתבת?

מה אתם אומרים על זה?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s