"לפעמים סיגר הוא סתם סיגר"
זיגמונד פרויד (הדגשה שלי)
"חלק גדול מהחשיבה שלנו לא בשליטתנו", אומר פרופ' דניאל כהנמן, פסיכולוג קוגניטיבי, אבי הכלכלה ההתנהגותית וזוכה פרס נובל לכלכלה בראיון למוסף ראש השנה של "כלכליסט".
לרגל יציאת ספרו החדש "לחשוב, לאט ומהר" (תחילה באנגלית ובהמשך בעברית), נותן כהנמן את מה שלי נראה כתשתית מדעית-ניסויית לקיומו של הלא מודע שהגה זיגמונד פרויד. בסדרה של ניסויים ומחקרים הוכיחו כהנמן, עמוס טברסקי ועמיתים נוספים את מה שהם קוראים "ההטיות" של המוח האנושי – או כיצד עובדת האינטואיציה.
כך למשל, נותן כהנמן דוגמה, אם יגידו לכם את צמד המלים "קיא בננה", מערכת מסוימת במוח שלכם היתה מפעילה שרשרת של תגובות פיסיולוגיות ומדידות בגופכם – לחץ הדם שלכם היה עולה, השיער שלכם היה סומר והייתם נרתעים לאחור לשבריר שנייה. "תגובת הגועל היא מין העתק מוחלש מאוד של התגובה לאירוע האמיתי, שמשמש מעין תרגול שמוודא שתהיה מוכן לכשיגיע הרגע. המוח המודע כלל לא יודע שכל זה קרה, כמובן", מסביר כהנמן.
בספרו כהנמן מתאר את החשיבה האנושית כשיתוף פעולה בין שתי "טכנולוגיות" שונות בתכלית. את הטכנולוגיה הראשונה כהנמן מכנה "מערכת 1". היא מה שאנו מכנים אינטואיציה. היא פועלת מאחורי הקלעים, לא מודעת, אוטומטית, והשימוש בה אינו דורש מאמץ ולרוב אינו בשליטה רצונית. לטכנולוגיה השנייה כהנמן קורא "מערכת 2". היא החשיבה המודעת, רצף המחשבות שזורם בראשנו. היא אטית מאוד ויכולה בכל רגע לבצע רק פעולה אחת, וגם אז דורשת שליטה ומאמץ. "למרות מגבלותיה, רק היא מסוגלת לעשות חישובים כמו 17 כפול 34, או לאלץ אותך לעשות משהו שלא לגמרי בא לך לעשות", כהנמן אומר.
"עד שני העשורים האחרונים לא ידענו כמעט כלום על מערכת 1", מוסיף כהנמן ל"כלכליסט". "עצם קיומה הוא שינוי גדול בעולם הפסיכולוגיה. אני לא יכול לחשוב על שינוי גדול יותר במהלך כל החיים המקצועיים שלי".
האמנם? לא ידענו כלום על מערכת החשיבה הלא מודעת, האוטומטית, הלא רצונית? ומה עם פרויד? יונג? פרנצ'י? מה על הכתיבה של אנה פרויד על הגנות – האין הן לא רצוניות, אוטומטיות? ומה על משנתה של מלאני קליין, שהיא הבסיס של יחסי האובייקט, לפיה התכנים הראשוניים של המחשבות שלנו הם פנטזיות לא מודעות. התכנים האלה הם האופן שבו אנו מפנימים ומשליכים את האספקט הטוב והרע של אובייקטים סביבנו – בכך אנו יוצרים את עצמיותנו. ומושג העצמי הכוזב של ד"ו וויניקוט? ומה על ויקטור פראנקל? ומילטון אריקסון? והידוע שאינו נחשב של בולאס? וה"חשיבה" הגופנית מבית מדרשם של אוגדן, טאסטין, אנזייה ומקדוגל?
ומה על תהליכי המחשבה הלא מודעים המתוארים בחוכמת הקבלה? ובמיתולוגיה? ובתורות המזרח? על מה פועלת המדיטציה עם לא על תהליכי החשיבה הלא רצוניים? האוטומטיים?
כהנמן לא נשאר חייב: "באופן בסיסי, כבר מימי אריסטו העריכו שמנגנון החשיבה שלנו נחלק לשניים", מסביר כהנמן. "אז ההפרדה היתה בין תשוקות להיגיון. אחר כך הגיע פרויד, עם המודע והתת־מודע, אבל פרויד הבחין ביניהם לפי התכנים שהם הכילו, ובאמצעות זה שאחד מהם עסק בהדחקה. גם אריסטו וגם פרויד צדקו בחלוקה לשניים, אבל כנראה טעו בכל השאר".
לפי כהנמן, ברגע שהוא ועמיתיו פיצחו את מנגנון של האינטואיציה – הם הוציאו ממנה את הממד האיך לומר – האינטואיטיבי, או המיתי. "בפסיכולוגיה של אינטואיציה מדויקת אין קסמים", אומר כהנמן, הכל חוקיות.
"עיקר השיטה לתכנת את האינטואיציה היא חוקיות, תרגול רב ופידבק מיידי ורציף מהמומחה הכי טוב שאתה יכול למצוא". מערכת 1 היא מכונה ללימוד מטעויות. היא מנבאה ללא הרף את ההתרחשות בעתיד, ואז מנתחת את הפער בין הציפיות לבין הפידבק שהתקבל במציאות ומתכווננת בהתאם. כשאין פידבק – אין שיפור. "כשאני מרים את הטלפון ואשתי (הפסיכולוגית אן טריזמן) אומרת מילה אחת, אני יכול לדעת בוודאות רבה מאוד מה מצב הרוח שלה. תסכים איתי שמילה אחת זה מעט מאוד אינפורמציה, אבל זה מספיק. הסיבה לכך היא שאני מאוד מתורגל בטונים של אן בטלפון. אני מקבל בכל פעם פידבק אם צדקתי או טעיתי".
במלים אחרות – כהנמן ועמיתיו טוענים שהתת-מודע הוא מעין מעבד רב עוצמה ומתוחכם, והם פיצחו את שורת הקוד שלו, או את האלגוריתם שבבסיסו. זו טענה רבת עוצמה ובעלת פוטנציאל מדעי וטיפולי עצום. הטענה קובעת שהמוח האנושי פועל כמכונה משוכללת בתנאים מורכבים, וניתן למקסם את יכולתו (כלומר להפוך אותנו למוצלחים, חכמים, מומחים ויעילים יותר) אם נפעל לפי האלגוריתם המוצע.
ניתן לפשט את האלגוריתם למשפט הבא: בתחומים שיש בהם סדר וחוקיות – פעולה חוזרת תוך קבלת משוב מיידי תביא למומחיות אוטומטית. בתחומים אחרים – אין חוקיות וממילא אין מומחיות.
זו גישה מאוד קוגניטיבית. לטעמי היא גם מרדדת את נפש האדם – הופכת אותה למכונה – ונכנסת לדיון בדבר המדעיות של הפסיכואנליזה. אנו חיים בתקופה המקדשת יכולות קוגניטיביות. אנו צריכים להתמודד עם ריבוי משימות, ריבוי מסכים, קידוש האינדיבידואליות, הישגיות, עמידה בלחצים. האדם מפורק מנכסיו הקהילתיים: המשפחה, איש הרוח, האמן, המנהיג.
מה שאינו מדיד, לא נכנס לתבניות ברורות, למודל סכימתי או יכול להסתכם בציון כמותני או איכותני מתבטל. הרוח נעלמת. נשאר רק החומר.
התרומה של כהנמן להבנת מנגנוני החשיבה עצומה וחשובה*, אך אסור שהיא תבטל את הרוח.
בשנים האחרונות מעמיקה התהום בין הגישות הקוגניטיביות (שחלקן שוללות את קיומו של התת מודע הפרודיאני) לבין הזרמים הפסיכואנליטיים. כאשר כהנמן עצמו, חתן פרס נובל ומדען בעל שם עולמי, מתעלם מתרומתה של הכתיבה הפסיכואנליטית ("פרויד טעה בכל השאר") למדע בפרט ולהבנה של האדם בכלל, הוא תורם להעמקת הפער.
עיניים פקוחות. מבט מפוכח על פסיכולוגיה 
תודה זוהר, זו יכולה להיות פרשנות קולעת ומפשרת בין שתי הגישות. ואולם אני עדיין נשאר עם טעם מר בפה. עניין של תחושה שאני אנסה למלל אותה: כאשר אתה מגדיר את כל ניסיון החיים הלא מודחק כחשיבה אינטואיטיבית, או כמערכת 1 של כהנמן, נדמה לי ששלל החוויות, הדחפים, המאווים, הזהויות, התבניות האוטומטיות, האמונות, ההגנות, מרודדות למנגנון מכני פשטני.
אך אולי זו כוחה של התיאוריה של כהנמן – לתת מודל ברור לחשיבה האנושית.
בכל אופן, קצפי יצא על שלילת האחר, ופחות על התיאוריה של כהנמן עצמו.
וגם אני טרם קראתי את הספר, הוא טרם יצא. הפוסט הוא על הראיון שערך
מאמר יפה מאוד, קשה לי להבין את הביקורת על כהנמן, קשה לי להאמין שהוא פועל ממניעים של אגו להבליט את התיאוריות שלו, יותר נראה שהוא מחפש מונחים יותר מדויקים לפשט את התהליכים המורכבים שקורים. במידה מסוימת נראה לי שזו דווקא הכללה מאוד אלגנטית להגיד שיש מערכת מהירה שכוללת בתוכה, שאמונות, זהויות, כללים של סיבה ותוצאה, שפה וסמלים, דפוסים ושאלו בעצם מאפשרים לנו להתנהל מהר ובצורה אוטומטית ולעומת זאת יש את החלק האיטי, המודע והלוגי
מה אתה אומר, בזמן שעבר מאז שכתבת?
לא קראתי עדיין את ספרו. אבל גם אם כהנמן אינו אומר זאת, הפרוש הפשוט לממצאים, שאי אפשר להכחישם, הוא שהמוח כולל 3 מערכות. מה שהוא קורא מערכת 1 = האינטואיציה, מערכת 2 = האני (מודעות, הכרה) ומערכת 3 = תת ההכרה הפרוידיאני.
ברגע זה מספר הטלפון של חברי לא נמצא בהכרתי. אבל, בעוד רגע הוא יעלה להכרתי. הוא חייב היה להמצא באיזה שהוא מקום בזכרוני. לא בתת ההכרה/תת מודע נוסח פרויד. אלא במה שפרויד קרא טרום הכרה ולא נתן לו תשומת לב רבה מדי כי הוא לא עניין אותו כפסיכיאטר שמטפל בחולי נפש. להוציא זכרונות שהודחקו לתת ההכרה, כל ניסיון החיים אגור בטרום הכרה שכהנמן קורא מערכת 1 וזה לדעתי הבסיס לכוחה של החשיבה האינטואיטיבית.
אשמח לתגובתך. אין לי סבלנות לפייסבוק.