את הקישור ראיתי לראשונה באתר פסיכולוגיה עברית
וכתבתי פה לפני כמה חודשים על וידאו מרגש ומחזק עוד יותר, וישראלי, וחשוב יותר – אמיתי: הסיפור של יובל ולירן, שחיים יחד כמעט עשור.
בשיחה עם עיניים פקוחות אמר לי יובל שהיום, כחמש שנים לאחר החתונה, "אני זכיתי. אבא מקבל, אבא שותף למה שקורה בחיינו, היום אני יודע שאבא מעריץ אותי כאדם שלא מוותר, משיג את מה שהוא רוצה וחי את חייו כשם שחלם, זה משהו שאבא יכול להתחבר אליו, גם אם היה מעדיף אולי שהכל היה יותר נורמלי, אם יש דבר כזה".
עיניים פקוחות. מבט מפוכח על פסיכולוגיה 
מה אתם אומרים על זה?