ריטלין להמונים: דברים שכדאי שתדעו לפני שקופות החולים מממנת את התרופות הממריצות שלכם

מתוך הדאגה לצמצום הפערים באוכלוסייה ולשוויון ההזדמנויות, החליטה אתמול הסתדרות הרופאים שכל אדם יכול לבקש מרופא המשפחה שלו מרשם לריטלין או לתרופות משפרות ריכוז וזיכרון גם בלי צורך רפואי ממשי. "לכל אדם יש הזכות למצות את עצמו באופן מרבי, בתנאי שזה לא פוגע באחרים ולא מסכן אותו", הסבירו בהסתדרות. הם יודעים שם שכיום כל מי שרוצה לקנות ריטלין באופן פרטי משלם מאות שקלים בחודש – ויכול לשפר את ביצועיו בעבודה או בלימודים, או סתם ליהנות יותר מסרט או ממסיבה. אם העשירים יכולים לקנות ריכוז בכסף – אז למה שקופות החולים לא יממנו זאת לכלל האוכלוסייה?

יש בזה משהו. אז לפני שאתם רצים לרופא המשפחה לחדד את הריכוז והקשב שלכם, אני מניח שתעשו גוגל על המלה "ריטלין". שם בטח תמצאו אלפי אזהרות, כתבות, שמועות, פורומים ודעות. כך זה תמיד באינטרנט. אך יש כמה נושאים שמעלים את סף הלחץ וההיסטריה – ואת סילוף המידע – לרמות שיא. הנושאים הללו הם:

1. בריאות ומחלות

2. ילדים

3. הבריאות של הילדים שלנו

4. סמים

ריטלין והתרופות הנגזרות ממנה, שהן סוג של אמפיתמינים והחומר הפעיל שבהן הוא מתילפנידאט, נכנסות בכל הקטגוריות הללו.

אז בואו ננסה לעשות קצת סדר.

1. מה עושה הריטלין?

2. האם היא משפיעה גם על אנשים "רגילים", כלומר על כאלה שאין להם הפרעות קשב וריכוז (ADHD)? ואיך?

3. מה תופעות הלוואי שלה – (אבל תופעות הלוואי המוכחות, לא אלה שכל מיני אתרים אינטרסנטיים מנסים למכור לי)?

4. האם לקחת אותה רק לפני מבחן / מסיבה / אירוע או באופן קבוע – ולמה?

5. האם כדאי לי לפנות לרופא המשפחה או להמשיך לפנות לפסיכיאטר או לניורולוג?

הריטלין ודומותיה – קונצרטה, מטאדאת – הן תרופות ממרוצות הפועלות על בסיס חומר שנקרא מתילפנידט. הן נרשמות לטיפול בתסמונת חוסר ריכוז של ילדים (ADHD – Attention-Deficit Hyperactivity Disorder). התרופה משפרת את הריכוז ואת יכולת הלמידה ומפחיתה פעילות-יתר של ילדים הסובלים מהיפר-אקטיביות. בטיחות השימוש בילדים הקטנים מגיל 6 שנים לא הוכחה.

כפסיכולוג קליני (שלא רושם תרופות) העובד עם בני נוער אני מדגיש בפני הורים: הריטלין נועד לפתור בעיה מוכחת, שמפריעה לתפקוד היומיומי של הילד. לדעתי, התרופה לא נועדה לשיפור ההישגים של הילד ולמיצוי יכולותיו – אם הוא או היא מצליחים לתפקד באופן תקין וסביר, אין כל צורך בתרופות, גם אם במבחני טובה (TOVA) ציוניו יצאו מתחת לנורמה.

נתקלתי בילדים שלא מצליחים לשבת בכיתה, שזקוקים לתשומת הלב של המורה כל הזמן – אחרת הם צועקים ודורשים. לא כי הם מופרעים, אלא כי הם חכמים, אבל בעלי קושי בוויסות הצרכים שלהם. ילדים אחרים לא מצליחים לקרוא משפט מהתחלה עד הסוף מבלי לקפוץ על כל רחש. הציונים שלהם ברצפה. ילדים כאלה יכולים לקבל הרבה מהריטלין. אם תחברו את השימוש בתרופה ליכולת שלהם לשבת ולהתרכז, והם יראו מניסיון שאכן התרופה עוזרת להם, והם יסכימו לקחת אותה.

אם תסבירו להם שיש להם בעיה רפואית – כמו כל בעיה רפואית אחרת – שהם לא דפוקים או טיפשים. להפך, שיש להם יכולות. רק צריך לקחת כדור קטן שמטפל בבעיה הרפואית, ואז היכולות שלהם באות לידי ביטוי. בכך הריטלין יכול לשפר גם את הישגי הילד, גם את ביטחונו העצמי וגם את מערכת היחסים המעורערת במשפחה (הורים מרוטי עצבים הם הורים פחות קשובים ויותר עצבניים – לא צריך מחקר בשביל זה).

אבל – ופה יש אבל גדול – נתקלתי גם בילדים רבים שהלכו למיטב המומחים, שקיבלו תוצאות מזעזעות במבחני טובה, ושעומדים ברבים מהקריטריונים של הפרעות קשב:

שכחנות, הסחת דעת, חוסר תשומת לב לפרטים, קושי לשמור על הקשב למשך זמן במטלות או במשחק, קושי בארגון מטלות ופעילויות, נטייה לאבד דברים.

או של היפראקטיביות:

דברנות, קושי לשבת בכיסא, נטייה למולל ידיים או רגלים, נטייה לרוץ או לטפס, קושי ליהנות מפעילויות פנאי בשקט, נטייה להימצא בתנועה מתמדת.

ועדיין אין בעיה משמעותית בתפקודם היומיומי. הם מתגברים על הנטיות שלהם לקשב חסר ו/או להיפראקטיביות ומפצים עליהן. הציונים שלהם טובים, התפקוד החברתי שלהם תקין, הם מתפקדים בבית. במקרים כאלה ההמלצה שלי היא לא לפנות לתרופות כאמצעי טיפול ראשוני, אלא לבדוק  מדוע בעצם שוקלים בכלל לתת את התרופה. האם אתם דורשים מהילד יותר מדי?

אולי הם ילדים מיוחדים, ייחודיים, עם אופי אחר ומיוחד – שמעט שונה ממה שאתם רגילים לו או חושבים שהוא בסדר – וקשה לכם להתמודד עם זה? או אולי אתם חושבים שילדים צריכים למקסם את היכולות שלהם, ואם אפשר לוותר על תכונות אופי פחות רצויות בדרך, כמו שכחנות או הסחת דעת, אז מה טוב. ואם יש כדור קסם שיכול לעשות את זה – אז בכלל מעולה.

פסיכולוגים קליניים מזכירים כי הסחת דעת, קושי בארגון ואף דברנות ונטייה לאי שקט יכולות לנבוע מסיבות פסיכולוגיות ונפשיות רבות, ולא רק מהפרעות קשב וריכוז. למשל ביטוי בפעולה (acting out) מתוך דרישה לתשומת לב, עומס רגשי כתוצאה מדרישה גדולה מדי מהילד, בעיות בבית – למשל גירושי ההורים או לידה של אח או אחות, כשלים בסמכות ההורית ואף דיכאון וחרדה.

ψ

ומה עושה הריטילין לאנשים "רגילים", כלומר לכאלה שלא אובחנו עם הפרעות קשב וריכוז?

הריטלין (כלומר החומר הפעיל – המתילפנידט) הומצא לפני יותר מ-30 שנה כמדכא תיאבון, והיה בשימוש של דוגמניות כמדכא תיאבון להרזיה וככדור ממריץ. גם אנשי בוהמה השתמשו בו, ומצאו שהוא עוזר לשבור קריז לאחר שימוש בסמים. בשנים האחרונות הריטלין נהפך לסם מסיבות בעצמו, כאשר אנשים מתארים תחושות של היי  – בדומה לתחושה של אקסטזי או לתחושה של מיקוד – בדומה לקוק. "יש לי חבר שהתחיל לבלוע כדור ריטלין לפני מסיבות", אמר אתמול סטודנט ל"ידיעות אחרונות", "טוען שזה משדרג את הערב בכמה רמות. ידידה אחרת לוקחת ריטלין לפני שהיא הולכת לקולנוע. טוענת שרק ככה היא מצליחה לקלוט את העלילה".

עם זאת אנשים אומרים שהריטלין עוזר להם לתפקד. העיתונאית והסופרת נילי לנדסמן, אמרה לפני כמה שנים ל"הארץ": "הריטלין הזה עשה את הנס, הוא פשוט הושיב אותי במקום, כך ששום דבר לא יכול היה להפריע לי להתרכז".

אז מה הבעיה? מהן תופעות הלוואי?

החומר הפעיל בתרופה מגרה את מערכת העצבים המרכזית, וכך מושגת התוצאה הרצויה. בשל כך, גם תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן ירידה בתיאבון, הפרעות בשינה (אינסומניה) ועצבנות. תופעות לוואי נדירות יותר הן דפיקות לב, פרכוסים והתנהגות מוזרה.

ואולם תופעות הלוואי יכולות להיות חמורות יותר. האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי דרש ב-2006 לכלול בארה"ב לתרופה אזהרה נגד רישום התרופות לילדים הסובלים ממחלת לב כלשהי. בנוסף, נוספו אזהרות בפני תופעות לוואי של התנהגויות פסיכוטיות או מאנית. כמו כן האיגוד דרש מרופאים הרושמים את התרופה לפקח על כל תוקפנות מתפתחת תחת הטיפול או על החמרה של התנהגויות תוקפנית קיימת.

בנוסף, קיים ויכוח בספרות אם הריטלין ותרופות אחרות ממשפחת האמפיתמינים (המתילפנידט אינו אמפיתמין אך הוא פועל בדומה לאמפיתמין, ועל אותם מרכזים במוח, ויש לו תופעות לוואי דומות) מעכבים צמיחה בקרב ילדים. מחקרים מסוימים הוכיחו שכן ומחקרים אחרים הוכיחו דווקא שלא.

יצוין כי אלה תופעות לוואי נדירות – והן לא מהוות סיבה שלא לתת טיפול במקרה שהוא נחוץ. הן כן מהוות סיבה, לדעתי, א. לוותר על טיפול כאשר אינו נחוץ, וב. ללכת לרופא מומחה, בעל ניסיון, עדיף עם מומחיות לילדים ונוער, ושאתם סומכים עליו לאבחון וטיפול – ולהישאר למעקב לאורך כל תקופת הטיפול – גם אם היא נמשכת שנים.

ψ

נילי לנסדמן מסכמת את זה מעולה. כאשר נרי לבנה שאלה אותה, אז מה, את מצטערת שרק עכשיו, בגיל 40, את מקבלת ריטלין. את מצטערת על כל השנים שלא קיבלת את התרופה? לנסדמן ענתה:

"ממש לא. אני אפילו שמחה שכילדה וכאשה צעירה לא לקחתי ריטלין. עובדה שהצלחתי לעשות קריירה שלמה בכתיבה, כולל כתיבת ספר, בלי ריטלין. את יודעת, ביוגה אומרים שעד שלא נתקלים בקשיים, לא מגלים איזה כוחות יש לנו. אני חושבת שהעובדה שמצאתי כל מיני דרכים להתמודד עם הקושי בלי לקחת ריטלין, זה מה שהפך אותי גם ליצירתית ועזת נפש".

הפרעת קשב וריכוז מזווית אישית – בוקר בהפרעה. מאמר הבא בסדרה על הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות ADHD בקרב מבוגרים וילדים

ψ

הכותב הוא פסיכולוג קליני, ואינו מוסמך לרשום תרופות