רגע לפני שמפרקים את החבילה: כמה דברים לחשוב עליהם

מגפת הגירושים שנחתה עלינו בשנים האחרונות לא משקרת. דץ ודצה, אילנית לוי ואייל גולן, מיכל ואסף אמדורסקי וכעת השניים שדילגו על הגירושים הישר זה לזרועות זו, לתעלות אמסטרדם ולכותרות העיתונים.

המשפחה הגרעינית ה"קלאסית" – אמא, אבא, אחות, אח – כבר אינה ברורה מאליה. לרע, אך גם לטוב. מסגרות טובות לילדים. קיבעון רע להתפתחותם. בכל גן, כיתה או חוג יש ילדים ל"הורות אחרת" – הורים גרושים, שתי אמהות, אבא ואמא החיים בבתים נפרדים ועוד ועוד. איננו חיים עוד בחברה מקובעת ושמרנית. הבדלים טבעיים בין אנשים מתקבלים ביתר פתיחות. הם מדוברים, הם פחות נשמרים בסוד.

זהו שינוי חשוב מאין כמותו. מרענן. מעורר אף גאווה בקרב חוגים מסוימים. אנשים אינם קיימים בתבניות ובקופסאות. מגוון האפשרויות, היכולת לחיות ולהיות מי שאתה באמת, הן כמתן דוגמה לילדים והן כתפישת עולם של סובלנות והקשבה הדדית – הם החלק החיובי של דור המימוש העצמי. ויש עדיין דרך רבה לעשות בכיוון זה.

אך יש לכך גם מחיר. כפי שכתבתי בהזדמנויות רבות אחרות, מרוב הזדמנויות, רבים מוצאים עצמם קופצים כאחוזי אמוק מהחלטה להחלטה, ומשאירים מאחור שדה חרוך של אנשים (ולעתים ילדים) פגועים – רק כדי להתאכזב מכך שגם הפעם לא קרה השינוי המיוחל, הקסם הנכסף.

כתבת השער של "טיים אאוט" של סוף השבוע, מגדירה זאת כ"דור האין". משחק מלים על דור ה-N, מלשון דור הנרקיסיזם. "לא רק שאין אמפתיה (לאחר), גם אין מחויבות, אין שקט, אין יכולת להרגיע את הרעש שמניע את עצמך לחפש כל הזמן מקום טוב יותר".

כאדם, וכפסיכולוג שעובד עם אנשים המתלבטים בנושאי זוגיות ויחסים לא מעט, אני ער עד מאוד לקונפליקטים הללו – שיכולים וצריכים להיות עזים ומטרידים מאוד. הבית והזוגיות הם המשענת שלנו. הם המקום שממנו אנו יוצאים בבוקר ואליו אנו חוזרים בערב. הבית הוא המקום שבו אנו מגדלים את הילדים שלנו וחולמים את העתיד שלנו.

הרבה מאוד מהתוכן של מה שמטריד אנשים (ומביא אותם לטיפול) קשור בבת/בן הזוג שלהם. האם הוא רואה אותי, אוהב אותי מספיק, מספק אותי. האם היא מכבדת אותי, מספיקה לי, אוהבת אותי. למה אנו לא מצליחים לדבר על מה שמטריד אותנו? למה הוא לא משתנה בשבילי? איך זה הוא לא זוכר את ימי ההולדת של הילדים? או להגיע בזמן לאסוף את הגדולה מהגן? למה היא לא מפסיקה לקטר על שאני רוצה לצאת עם החברים לפוקר בערב פעם בשבוע? למה תמיד לא בא לה כשאני חרמן? איך זה שהוא אף פעם לא שם לב שדווקא בא לי עליו?

ψ

יאמרו רבים – צריכים לא לוותר. להישאר למרות הכל. בשביל הילדים. בשביל המשפחה. כי מה יגידו. על זה קמים דור האין. על הזכות לחיות את מה שהם תמיד חלמו. על הזכות לקבל "נגיעה אחת חמה". אבל לא חום פושר, אלא חום לוהט. אני מקבל את זה. לרגע לא ממעיט ערך בכך.

יחד עם זאת אשה, או גבר, הנמצאים במערכת יחסים אך מרגישים "שזה כבר לא זה" – חשוב שיבדקו את הרגשתם באומץ לב ובהגינות. כדאי גם שישאלו עצמם האם האהבה התקררה, או אולי משהו בי השתנה. האם אני נמצא בתקופה של שינויים או אולי אף משבר. האם הכל נראה קודר – או שמא זו רק הזוגיות.

כדאי גם שהתחושות הללו יעלו להידברות בין בני הזוג. הן לא רק סימן שמשהו רע קורה. הן סימן שמשהו דורש שינוי. ושינוי הוא מפחיד. אבל כבר אמרו זאת מי שאמרו: "אל תפחד מהפחד". ועוד אמרו: "השינוי מתחיל מבפנים". אבל כשאתם בזוגיות, ה"בפנים" הוא גם הביחד – לא רק כל אחד לעצמו.

אם אתם מרגישים שמשהו לא עובד עם בן הזוג, אל תפילו את זה עליו/ה. תבינו קודם מה מפריע לכם – נסו לנסח את זה בעל פה או על דף עם חבר או חברה טובים שאתם יכולים לסמוך עליהם.

אחר כך, וזה קריטי, דברו עם בן הזוג שלכם. תגידו מה מפריע לכם. נסו להיות ברורים. הביאו דוגמאות. וזיכרו שאתם מדברים עם בן הזוג שלכם. האהוב. תראו כמה שיותר אמפתיה ואהבה שאתם יכולים. גייסו את האהבה שהרגשתם בעבר, או שיש לכם כיום בנושאים שאינם במחלוקת.

למשל, "אני מרגישה שברגעים שאני פחות חזקה, אתה לא חם ורגיש אלי מספיק. נכון שאתה עוזר מאוד בבית ואתה מראה לי אהבה, אבל כשאני עייפה או מרגישה לא טוב אני שמה לב שאתה נהיה עצבני".

תנו גם דוגמאות קונקרטיות. "למשל ביום חמישי שעבר, כשאמרתי שאני עייפה מכל היום, הסתגרת מול הטלוויזיה כל הערב וראית את הספורט שלך".

תגידו מה שאתם הייתם רוצים שיקרה – וכיצד זה משפיע עליכם. "זה הרגיש לי כאילו אתה שונא אותי ושאסור לי להיות חלשה. ברגעים כאלה הייתי רוצה שבמצבים כאלה תחבק אותי ותגיד לי כמו פעם כמה אתה אוהב אותי קטנטונת ומתוקה".

ψ

אבל – ופה יש אבל גדול – זה לא תמיד מצליח. שכלו כל הקצים, וניסיתם כל מה שיכולתם, וחשבתם את הדברים באמת לעומק, ולדעתי – וזו דעתי – נתמכתם על ידי איש מקצוע או מישהו חיצוני שעזר לכם לחשוב לעומק – כי קל לפרק אבל הרבה יותר קשה לבנות חזרה. ואם משהו הוא באמת נכון בחוץ – אז הוא יחכה גם עד שבוע הבא – אז ייתכן שהגיע הזמן לפרק את החבילה.

ואם כל זה נכון – אז לא לפחד! להאמין בעצמכם ולקפוץ למים! כי מי שמאמין בעצמו ולא נותן לפחד לנצח אותו – ינצח בסופו של דבר את הפחד.