על הדיכאון: "הפגם שבאהבה"

"הדיכאון הוא הפגם שבאהבה. כדי להיות יצורים אוהבים עלינו להיות מסוגלים להתייאש בשל מה שאנו מאבדים, והדיכאון הוא המנגנון של הייאוש הזה. כשהוא בא הוא משפיל את עצמיותו של האדם וסופו שהוא משתק את יכולתו להעניק ולקבל חיבה. הוא הגלמודיות שבתוכנו בהתגלמותה, ולא את קשרינו עם הזולת בלבד הוא הורס אלא אף את יכולתנו לשהות במחיצת עצמנו מתוך שלווה.

"האהבה, אף על פי שאין בה למנוע את הדיכאון, היא המרפדת את הנפש ומגוננת עליה מפני עצמה. בתרופות ובפסיכותרפיה אפשר לחדש את ההגנה הזו, וזו הסיבה שהן פועלות. כשרוחם טובה עליהם מקצת בני האדם אוהבים את עצמם ומקצתם אוהבים אחרים ומקצתם את העבודה ומקצתם את אלוהים; כל אחד מן הרגשות הללו יש בו כדי להזין את הרגשת התכלית החיונית, שהיא היפוכו של הדיכאון.

"מפעם לפעם האהבה נוטשת אותנו ואנו נוטשים את האהבה. בשעת דיכאון חוסר המשמעות שבכל מעשה ובכל רגש, חוסר המשמעות בחיים עצמם, נעשה ברור מאליו. במצב הזה של היעדר אהבה, ההרגשה היחידה הנותרת היא היעדר כל משמעות".

ψ

במלים חודרות ומדויקות אלה פותח אנדרו סולומון את ספרו, "דמון של צהריים". אחד המסמכים העמוקים, המקיפים והברורים ביותר שנוצרו אודות המחלה של המאה ה-21: הדיכאון.

סולומון אינו איש מקצוע. הוא כותב מניסיונו האישי ומסיפורם של מרואיינים אחרים שחוו דיכאון קליני, אשפוזים, התמוטטויות וכל טווח הטיפולים השונים.

הספר הצפוף והעמוס הזה, על 380 עמודיו, הוא פנינה לאלה שמתמודדים עם "הרוח הרעה שמניחה אותך נפחד" ולאלה שיקיריהם הם "מן גרסה של עצמם שנעשתה במכונת צילום" והם לא מצליחים להבין מה לעזאזל קורה במוח שלהם ולמה הם לא לוקחים את עצמם בידיים. וגם לאנשי המקצוע שמנסים – ולא פעם מצליחים – לעזור למתמודדים עם המפלצת מבפנים.

"מטרתו הראשונה של הספר היא הזדהות  ואהדה. מטרתו השנייה, שאותה התקשתי הרבה יותר להשיג, היא להכניס סדר לדברים", כתב סולומון.

הספר מספר את סיפורו האישי וסיפורם של אחרים המתמודדים עם דיכאון קליני – באנושיות, בכנות ובשנינות. ואז הוא מרחיב את היריעה לתרבות, לפילוסופיה, להיסטוריה ולאבולוציה של המחלה. ממחלקות בתי החולים עד לחקר המוח. מהתרבות המערבית לאפריקה, גרינלנד וקמבודיה. מטיפולים קונבנציונאליים למרפאים שונים. אנו מקבלים סיור מרתק בנבכי הרוח האנושית והדיכאון.

ψ

"לא האושר הוא היפוכו של הדיכאון אלא החיוניות", מסביר סולומון.

כמה אנשים המתמודדים עם המחלה הארורה הזו – אך גם המזמנת אפשרות לשינוי עמוק ואמיתי – מחפשים מלים שייטיבו לתאר את חווייתם. אנדרו סולומון מספק הרבה מהמלים הללו.

מה אתם אומרים על זה?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s