מנכ"ל עיריית תל אביב, מנחם לייבה, נזף שלשום במנכ"ל היכל התרבות, אהרון סופר, בעקבות החלטתו לאשר לחברת גינדי השקעות לקיים אירוע לשיווק מתחם השוק הסיטוני בעיר. לייבה העמיד את סופר על חומרת העניין ועל שיקול הדעת המוטעה במתן אישור לקיומו של אירוע מסוג זה בהיכל התרבות. עם זאת, המקום ימשיך לשמש כמרכז המכירות של החברה בשבועות הקרובים לנוכח ההסכמים שנחתמו בין חברת היכל התרבות לחברת גינדי.
נור גינדי, הבעלים בחברת גינדי השקעות, אמר באירוע הפתיחה בתחילת השבוע, בהנחייתו של גדי סוקניק ולפני קהל של אלפי מבקרים ונוכחות מרשימה של רבים מעולם העסקים הישראלי כי החברה מתחילה בשיווק שלב א' בפרויקט למכירת 100 דירות לאנשי הקהילה העסקית בלבד: "אנו מאמינים שזהו פרויקט היסטורי וצעד חשוב לשינוי חזות העיר תל אביב". בתוך שעתיים נמכרו כ-70 דירות לאנשי עסקים במחיר התחלתי של 1.65 מיליון שקל.
במסגרת הפעילות תהפוך הקומה השנייה של היכל התרבות לרחוב תל אביבי טיפוסי הכולל חנויות, בית קפה, מסעדה וסניף של בנק, מדווח אתר איגוד השיווק הישראלי, שיווק.
כותב באתר ההיכל ממלא מקום ראש העיר ויו"ר ההיכל נתן וולך: "אולמות רבים יש במדינת ישראל הקרויים בשם המחייב "היכל התרבות", אך למעשה יש רק "היכל תרבות" אחד ראוי לשמו, הלא הוא ההיכל המרכזי הגדול של העיר תל אביב יפו, מרכז התרבות של מדינת ישראל. מועצת המנהלים של "היכל התרבות" מורכבת מחציתה מנציגי העירייה ומחציתה מנציגי ה"תזמורת הפילהרמונית". עין בעין רואים אנו במשותף את טובת ההיכל, ובקנאות שמרנית משתדלים שהשם "היכל התרבות" יצדיק את עצמו".
האם השכרת חללים מ"היכל" ה"תרבות" לחברה פרטית המוכרת דירות לאנשי עסקים תחילה ואח"כ לקהל הרחב היא "שמירה קנאית על השם היכל התרבות"? אני חושב שלא. יש בכך זילות של המושג תרבות. כאשר חללים השייכים לציבור התושבים מנוצלים למטרות ואירועים המייצגים גישות חברתיות המעוררות הסתייגות בקרב חלקים באוכלוסייה – יש לחשוב טוב טוב לפני שההחלטות מתקבלות. האם נשקלו סוגיות כמו הפרטה או הפקעה של חללים ציבוריים לטובת אירועים פרטיים ומסחריים? או הזדהות של העירייה – ובכך של תושביה – עם חלוקה לא שיווניות של עוגת ההזדמנויות?
כחברה פרטית השואפת להשיא את הרווח – זה מתקבל על הדעת. אך כמוסד ציבורי, ועוד "מרכז התרבות של מדינת ישראל" – ההחלטה לא לוותה בדיון ציבורי הולם, נאנסה על הציבור והיא ראויה לכל גנאי.
ומלה אחרונה על המסר לילדים: כאשר קניון הוא מרכז קניות והיכל התרבות הוא אירוע מכירות – אין פלא שהילדים תקועים מול הWii כל היום.
עיניים פקוחות. מבט מפוכח על פסיכולוגיה 
מה אתם אומרים על זה?