למי שפיספס את הידיעה המרעישה של כתבת הבריאות המשובחת של הארץ דה מרקר, רוני לינדר גנץ, משבוע שעבר, אז הנה עיקרי החדשות: יש קשר כספי מוסתר בין מחקרים רפואיים, כתבי העת וחברות התרופות.
מה זה בעצם אומר? כפי שלינדר גנץ כותבת: "כתבי עת מדעיים נחשבים לתנ"ך של עולם הרפואה, זירה נקייה ומוגנת יחסית שבה רק המדע מדבר". אך נראה שלא כך בדיוק.
ממחקר של אוניברסיטת קולומביה שפורסם באחרונה באתר כתב העת "The Archives of Internal Medine" עולה כי יותר ממחצית מהרופאים שקיבלו סכומים של יותר ממיליון דולר כל אחד תמורת ייעוץ לחברות מכשור רפואי, לא פירסמו כנדרש את הקשר הכספי בינם לבין אותן חברות במאמרים שפירסמו בכתבי עת רפואיים שנה לאחר מכן.
המחקר התמקד ב-41 רופאים שקיבלו ב-2007 סכום אדיר של 114 מיליון דולר מיצרניות ציוד רפואי אורתופדי. 32 מביניהם פירסמו 95 מאמרים בכתבי עת אורתופדיים בשנה שלאחר מכן. אולם, 25 מבין 32 הרופאים לא פירסמו את קשריהם עם החברות הרפואיות לפחות בחלק מהמקרים.
ומה זה אומר מבחינת צרכני התרופות הפסיכיאטריות? ובכן – התשובה מורכבת. איני רופא ואיני מוסמך או מעוניין לתת ייעוץ רפואי. אך כל הלומד וקורא רבות בנושא יכול לדעת כי רוב התרופות הפסיכיאטריות בתחום, כלומר:
- אנטי-דיכאוניות מהזן החדש (הפרוזקים למיניהם, כלומר SSRI)
- מייצבי מצבי רוח
- מרבית התרופות האנטי-פסיכוטיות
- מרבית האנטי-חרדתיות
הן תרופות בעלות ניסיון קליני מוכח ורב שנים, עם תופעות לוואי ידועות – חלקן לא נעימות ויש להביאן בחשבון – אך על ידי איזון תרופתי אחראי, מסודר, בליווי רופא צמוד וללא שינויים תכופים – אפשר בהחלט להגיע למינון נכון שמביא להקלה משמעותית בסימפטומים.
אבל, בכל הקבוצות הללו יש תרופות חדשות – גנריות או מקוריות – שיוצאות לשוק חדשות לבקרים. בנוסף, מחקרים לגבי גישות טיפוליות שונות מתפרסמים אף הן מפעם לפעם. אילו תרופות ומשפחות תרופות להשתמש כקו ראשון ושני, באילו מינונים וכדומה.
זהו סוד ידוע שתועמלני תרופות "דוחפים" את מרכולתם לרופאים בשיטות שונות ומגוונות – החל בדוגמיות חינם, יומנים, ימי עיון הכוללים ארוחות צהריים עשירות וכלה בכנסים בחו"ל. ואולם מחקר זה הוא חותמת עצובה לאותה תופעה, בבחינת אין לנו על מי לסמוך – אפילו המחקרים וכתבי העת עצמם נגועים בשחיתות ובשוחד.
ובשורה התחתונה? המלצה חמה: מצאו פסיכיאטר טוב שאתם סומכים עליו – ודיבקו בו ורק בו.
ψ
מאמר מרתק שתורגם מהניו יורק טיימס ופורסם בהארץ לפני כמה שנים, מדגים כיצד מצפונו של ד"ר דניאל קרלט החל להציק לו כששיווק אפקסור לרופאים תחת מחקרים שסיפקה לו חברת התרופות.

צודק!